ראשי » ספרות יידיש

ספרות יידיש

שפה הולכת ונעלמה

כולנו מכירים מימרות כגון "א גרויסע מציעא", אבל מה באמת אנחנו יודעים על ספרות היידיש?

שפת היידיש (יש שיאמרו "אידיש" או "יידית") הינה על פי רוב ההגדרות הפילולוגיות בגדר שפה הולכת ונעלמה. למרות שמדובר בשפה גרמאנית במקור, היא נכתבת באותיות עבריות.

אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, עזר לא מעט לדחיקתה הצידה של היידיש, ויידיש נחשבה בקלות לשפה גלותית, המייצגת את חוסר ההיטמעות של היהודים בארץ ישראל. השפה מדוברת כיום גם בישראל, אם היא שגורה בפי הסבתות שלנו ואם היא נשמעת תדיר בשכונת מאה שערים.

על הבעייתיות שבה אפשר לדון מכאן ועד מחרתיים (אני אכן מבטיחה שכך אעשה), אבל הספרות שנוצרה מתוכה רויה התבוננות מעמיקה.

יוצרים חיו, יצרו וחלמו ביידיש כבר מאז המאה ה-13. ביידיש נכתבה ספרות חסידית , ספרות עתיקה (המיוחסת למאה ה-13 עד ה-16) וספרות מודרנית – בה אני עתידה לעסוק כאן.

ספרות היידיש הינה, לדידי, באחת מהמתנות הגדולות שהשאירה לנו תרבות היידיש.

סופרי יידיש – למי הכוונה?

אני מניחה ששיערתם שראשון יגיע יצחק בשביס זינגר, זוכה פרס הנובל לספרות על פועלו בתחום.על זה אני לא מתווכת – ולא שאי אפשר (ביקורת עליו, כאדם וכיוצר, תמיד הרקיעה שחקים. לקריאה נוספת מומלץ לקרוא את הביוגרפיה שכתבה פרופסור ג'נט האדה – הביוגרפיה הכי טובה שאי פעם קראתי).

כמו כן, שלום עליכם הינו אחד מהסופרים האהובים עלי – אשר בין יצירותיו "מוטל בין פייסי החזן" (למי שמחפש ספרים גם משובחים וגם כאלה שיצחיקו אותו – שיתחיל כאן ואחר כך יעבור לקרוא את פיליפ רות), "מנחם מנדל" ו"טוביה החולב".

אליהם מצטרפים איציר מאנגר, אהרון והלל צייטלין, יוסל בירשטיין, משה לייב לילנבלום, ועוד רבים ובאמת טובים. אם אתם רוצים להכיר אותם בדרך הקלה, צאו לסיבוב בדרום תל אביב, ותגלו אותם מתנוססים על שמות הרחובות.

עדנה מחודשת

כיום נראה שיש עדנה מחודשת ליידיש. כפי שעוטי השפם ברחובות תל אביב יעידו, רטרו זה ה-דבר. יצירות יידיש מתורגמות גם בימים אלו ומפורסמות על ידי הוצאות שונות, והתעניינות בסופרי היידיש גוברת בצורת קשר ישיר והפוך (כן, למדתי מדעי החברה) למספר דוברי השפה בעולם.

אבל האם כותבים כיום ספרות יידיש חדשה? אני בספק. אם מישהו יודע על זה, שיבוא ויגיד לי ואני אשמח לספר.

מה לי ולספרות יידיש?

בתור ילדה קטנה הייתי תמיד מחפשת דברים חדשים לקרוא. הייתה לי משיכה לא מוסברת אל ספרים ישנים (אל תתבלבלו – חדשים בשבילי יכולים להיות גם בני 200 שנה).

באחד משיטוטי בספריה נתקלתי בספר "בית הדין של אבא". ומאחר וגם אני גרתי בביתו של אבא (ושל אמא, נו אל תהיו קטנונויים), ממש התלהבתי מההקבלה. השפה של בשביס זינגר כל כך משכה אותי, שהמשכתי בלי למצמץ גם לספרו "תאוות".

בגיל 16 התחלתי רשמית לקרוא רומנים של בשביס זינגר. הספר הראשון שלי היה "שושה", והרגישות שלו פשוט גרמה לי לבכות.

מאז גיל 22 אני אוספת ספרות מתורגמת מיידיש לעברית, והאוסף רק הולך וגדל.