ספרות מתח
מהקאנון עד לסחרחרת העולם המודרני
כשאנחנו חושבים על ספרות מתח הדימויים העולים אצלנו מיידית הם בוודאי של רבי מכר חדשים הכתובים בלשון קולחת ואינטנסיבית, שההתרחשויות בהם מהירות, חדות, בלי מרווח לנשימה.
אנחנו חושבים על ג'ון גרישם, על דן בראון, על הרלן קובן, על אורי אדלמן, בתיה גור, סטיבן קינג, דונה טארט, ג'וש באזל, סטיג לרסון, סטיב ברי ורבים טובים אחרים.
אך כמובן שאת קרקע ספרות המתח המודרנית הגואה כיום, המשלבת באופן מסורתי בין פשע למסתורין, או באופן חדשני יותר בין היסטוריה, מאגיה, מדע ובלשות, הכינו בעמל רב ובכשרון יוצא דופן סופרי המתח, המסתורין והאימה שהפכו זה מכבר ל"קלאסיים" בתחומם, הלא הם אדגר אלן פו, אגאתה כריסטי, ארתור קונאן דויל, האוורד פיליפס לאבקראפט, ריימונד צ'אנלדר וטובים נוספים.
סופרי מתח מובילים – ההגדרה שבדיעבד
סופרי מתח טובים בדרך כלל מוגדרים ככאלה בדיעבד. רובם זוכים לתואר הזה בזכות ההכרה בכך שיצרו סוגה חדשה או סגנון כתיבה חדש בתוך עולם המתח, או אפילו דמות מסוג חדש.
בתוך קטגוריה זו אפשר לכלול את הסופר המהולל ריימונד צ'נדלר (1888 – 1959), שהיה בחייו אלכוהוליסט מריר שידע סבל וחוסר הגשמה, ואת אווירה זו בחר באופן זה או אחר למזוג לסיפוריו.
הוא נחשב זה שהמציא את סוגת "הבלש הפרטי הקשוח" ויצירתו יצאה לאור במקביל להתפתחות הסוגה הקולנועית פילם נואר ("הקולנוע האפל"), כשהוא נחשב לאחד מיוצריה המובהקים.
במסגרת תור הזהב הקולנועי שלו, צ'נדלר כתב תסריטים שהיו מועמדים לאוסקר ועבד עם במאים גדולים כמו אלפרד היצ'קוק. כיום האמריקאים מוקירים אותו כסופר קאנוני לכל דבר, ואף ז'יז'ק הקדיש לו מאמר בספרו "ההתבוננות מהצד".
בתור סופר שהעיד על עצמו שחיי את החיים על הקצה, מתוך סבל וייאוש, כנראה אף הוא, למרות הפיוטיות והאופטימיות המרומזת בספריו, בדמותו של הבלש הפרטי פיליפ מרלו המעומת עם עולם אפל וציני, לא היה יכול להאמין אם היה מודע לשיעור קומתו בעיני קוראי ז'אנר המתח כיום, בפרט האמריקאים. מספריו הבולטים – השינה הגדולה (1939) ו-שלום לנצח (1954).
ספרות מתח – גם בישראל
בתחום של ספרות עברית אי אפשר שלא להזכיר את שמה של בתיה גור (1947 – 2005), שנחשבת בעיני רבים, גם אם לא המציאה סוגה או סגנון חדש ומחודש, למחיית ז'אנר המתח בקרב הקוראים הישראלים.
מה שגם שהצלחתה פרצה את גבולות ישראל הקטנה ובעולם כולו ספריה מוערכים בתור ספרות מתח טובה. ספריה המפורסמים הם רצח בשבת בבוקר (1988), מוות בחוג לספרות (1989) ו-רצח, מצלמים (2004), כשחלקם הוסרטו לטלוויזיה.
סופר מתח ישראלי מצליח אחר הינו אורי אדלמן (1958 – 2004), שהפופולריות שלו היתה ועודנה חסרת תקדים בקרב הקוראים המודרניים. ספריו עובדו לטלוויזיה ולתיאטרון וכן עבד כיועץ עלילתי לטלווזיה.
ספריו תורגמו לשפות זרות, ביניהן גרמנית, וספריו המצליחים והבולטים בישראל הינם בעיקר – משוואה עם נעלם (1998), בסימן ונוס (2000) ו-שעות מתות שפורסם ב-2004, אותה שנה שנפטר במפתיע.
ספרו זה הוא גם המצליח ביותר של אדלמן, העוסק באתיקה רפואית, משפטית ובין בני אדם, על רקע חברה ישראלית מתוחה ובין אינטרסים כלכליים ותדמיתיים של בעלי האמצעים וההון.
באופן זה אדלמן קישר דווקא בין המתח בצורתו הקונבנציונלית לבין ההתעסקות המודרנית במוסר בחברה קפיטליסטית, רודפת בצע, בעלת אמצעים להרג המוני ונטולת כל רסן.
אמרו על ספרות מתח שהיא מאפשרת אסקפיזם, שהיא זולה, שהיא להמונים. כל זה לא מפריע לה להשתבח ולכלול רבדים יותר עמוקים, ולהוות את אחד התחומים הנקראים ביותר שמציבים פייט לא קל אפילו לפרוזה, בין אם היא ספרות מתורגמת או מקומית.