תארו לכם בית ענק שרובו ככולו מבוכים ומיצגים של ערימות עיתונים כרוכים מן הרצפה ועד התקרה, פירמידות של רהיטים, טלוויזיות, מכשירי חשמל, מכונות כתיבה, כלי מוסיקה, נברשות, פנסים ונרות, מצבורי פסלונים אקלקטיים, כלי מטבח ישנים כחדשים, אריגים, בגדים, ספרים ועוד חפצים ממינים שונים ככל העולה בדמיונכם הפורה. כעת דמיינו את עצמכם חיים באותו בית, מהנדסים את דרככם בו, עיוורים.

מגדל של חפצים בניתי | עטיפת הספר: יח"צ

מאת: טלי קורל

כך התנהלו חייו של המספר, הומר קולייר, אחיו הבכור של לנגלי – ושניהם יחד, האחים קולייר, ברומן ההיסטורי של א.ל. דוקטורוב, ביצרו את עצמם כיראים מפני מגפה קטלנית, בביתם רחב-הידיים בשדרה החמישית בניו-יורק. ברומאן, כמו במציאות ההסטורית, חייהם של זוג האחים הפכו למיתוס עוד לפני מותם: בנים לשושלת מבוססת שגדלו לתמהונים שבחרו לחיות את חייהם בעוני מופגן ובחובות גבוהים כערימות העיתונים של לנגלי.

הומר קולייר – לפחות בן-דמותו ברומאן של דוקטורוב – הנדס את דרכו ביתר קלות מכפי שהיינו יכולים אנו, לו היינו במקומו. הומר היה מוסיקאי ובאמצעות המוסיקה וחושיו המחודדים הוא למד והכיר את העולם. הוא הרגיש צורות, חום, ואת מידת המוצקות של הדברים באוויר. הוא הכיר את דרכו בין מבוכי הבית לא פחות טוב מאחיו הרואה, וטוב בהרבה ממבקריהם הכושלים בחשיכה כתוצאה מהפסקת חשמל.

באמצעות רגישותו של הומר אנחנו מכירים לא רק את המרחב הביתי והעירוני של ניו-יורק בתחילת המאה העשרים, כי אם גם את פני ההולכים בה – המתחלפים וחופפים זה את זה באקלקטיות לא פחותה מזו של מצבור החפצים בבית המבוצר בשדרה החמישית. כדי להיטיב להכירם הומר  מלטף את פניהם, מתווה את צורתם ובשרניותם של הלחיים, האף, הסנטר, השפתיים ואת מרקמו ואורכו של השיער. תיאוריו הרגישים שלו מובנים לפתע כמילותיו של כל סופר שבאמצעותו אנו ממששים את מה שאינו ניתן למישוש, נוגעים ומריחים בשכלנו.

בביתם של האחים, בעיתונים שאוסף לנגלי, בשיחותיהם זה עם זה ובאינטראקציות הסמליות שלהם עם העולם החיצון, אנו עדים לכל מה שהפך את המאה העשרים למה שהיא – להיעלמותם של מנקי הרחובות הגורפים את צואת הסוסים, לרעשיו של צי המכוניות ושריקותיהם של שוטרים, לתנועות פוליטיות רדיקליות ומהפכנות נשית, לגילויי גזענות נגד שחורים, לעליית מוזיקת הג'ז, לסגידתם של האמריקנים לטבע עם התרחבות התעשייה, לגיטרות החשמליות ולרוק המודרני, למחאות הסטודנטים ולפרשת ווטרגייט, להתאבדות ההמונית בגו'נסטאון ולהתדרדרותה המוסרית של העיר ניו-יורק. ולשתי מלחמות העולם.

מוזיאון המאה

ביתם של האחים הופך למוזיאון המאה, ומשקף לנו את המציאות כפי שהיא, באמצעות הדברים שנכנסים פנימה בכורח, ובאמצעות אלו המתגלגלים אליו במקרה. מהנשפים האלטרנטיביים לחברה הגבוהה ובנות הזוג ה"רדיקליות" של לנגלי, דרך מכונית פורד מודל טי שרק בהמצאותה בחדר האוכל נחשף "טבעה המפלצתי" ועד לקורבנות המלחמות והזמן.

הופעת התגלמויותיה והשלכותיה של מלחמת העולם השנייה מוכיחה לבני אמצע המאה העשרים כי שמחתם עם סופה של המלחמה הראשונה היתה מופרזת ונאיבית. מצבם וגורלם של היהודים בגרמניה ובמזרח אירופה המסופר מפי אחיהם בארץ החופש נראו לאחים "מזעזעים כל כך שהתבקש כמעט לא להאמין להם".

פייב סנט

הפרויקט השאפתני של לנגלי קולייר, ליצור "מהדורה יומית אחת של עיתון שיהיה אפשר לקרוא בה מעתה ועד עולם", שבה יחלק את כל מעשי האדם לקטגוריות אבסולוטיות, תבניות אוניברסליות, ובתוך כך ימצא את הליבה האנושית – הוא שהעניק משמעות לחייו, שיצר בהם סדר, וכאוס בו בעת. בחזיונו ארג את 'העיתון היחיד לכל עת' – דיוקן חיינו עלי-אדמות שיימכר תמורת חמישה סנט.

החוט המקשר בין מעשיו של לנגלי ושהפיח בהם רציונליות הוא דרך הסתכלות פילוסופית, קטגורית, מכלילה, מרוחקת ונוקשה. המטאפיזיקה הטוטאלית נוסח לנגלי היא שמעגנת את הצברנות הכפייתית שמאבדת כל הגיון, ובוזקת בה הצדקה אבסולוטית. הכל לא משנה אבל לנגלי מנסה לקיים את הכל לנצח.

טירופו הגובר של לנגלי מאז שובו ממלחה"ע הראשונה מצביע על התסמונת הקולקטיבית שטבעו שתי המלחמות בחייליהן ובחברה כולה: הפיכתנו לפרנואידים ומפוחדים, מפוכחים מאוטופיות אך כושלים בסתירות של משמעות וחוסר משמעות. מלחמותינו תחמו אותנו למה שהננו: בני אדם המשועבדים לתיאוריות ולחפצים.

הומר ולנגלי / א.ל דוקטורוב
E. L. Doctorow
Homer & Langley
2009
תרגום לעברית מאנגלית- ניצה פלד, 2010
הוצאת סימנים, ידיעות אחרונות וספרי חמד

לאה גולדברג. השם הטבוע במוחנו ככוכב בשדרות הוליווד, כשסיפוריה, עיבודיה וחרוזיה מהדהדים בליבותינו לאחר שליוו את ימי ילדותנו – מי הרי לא טייל עם פלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו, ומי לא תהה על האורחים המוזרים שפקדו את הדירה להשכיר, או המתין בהשתאות ובציפייה דרוכה לגילוי סודם של שלושת האגוזים, ההופכים את המגלה למאושר בעולם.

מאת: טלי קורל

לא ייפלא שעבור רובנו, הקוראים הישראלים, לאה גולדברג הייתה בת-לווייתנו כמעין אמא שנייה, מכסה בשמיכת חרוזיה על תמימותנו. ואולם, לא רבים יודעים זאת, לאה גולדברג היתה אשה סנטימנטלית עד מאוד, אקדמאית ומסאית רצינית מגיל צעיר, ונוטה להתאהב בגברים בלתי מושגים עוד מימי נערותה המוקדמים.

אביה סבל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, מה שהשפיע על יצירתה, והיא לא התחתנה או הביאה ילדים לעולם. בחייה נודעה לאה גולדברג בעיקר כאקדמאית מוערכת וכמבקרת ספרות ועורכת, ורק לאחר מותה הפכה להיות האגדה שאנו מכירים היום.

במחצית הראשונה של המאה העשרים הימים היו אחרים – והשאיפות אחרות. היתה גם אהבה אחרת לארץ. אהבה של ממש. אהבה בוערת. לאה גולדברג אהבה את ישראל, אך בניגוד למשוררים ולמשוררות אחרות, שפיארו את המולדת וכתבו שירים ציוניים, גולדברג כתבה על הכאן והעכשיו, על הרגשות שבוערים באשר לנפתולי החיים באשר הם. הייתה שירה על הארץ, אבל היו אלה בעיקר מילים של געגועים לארץ אותה עזבה.

געגועים לנופים אחרים? לאה גולדברג

קצת ביוגרפיה…

גולדברג נולדה בקנינסברג, שעתה היא חלק מרוסיה, בשנת 1911, ועלתה לישראל בהיותה בת 24 – לא לפני שהשלימה דוקטורט מאוניברסיטת בון בבלשנות שמית (התמקדות בניב השומרוני), כשהייתה בת 22 בלבד. מייד אחר כך כבר לימדה גולדברג הצעירה ספרות בגימנסיה עברית. שנה לאחר מכן אמה הצטרפה אליה והן גרו יחד בתל אביב.

בישראל המשיכה גולדברג לעסוק בהוראה, אך לפני כן, בשנות העשרים לחייה, פרסמה בעיתון 'דבר' ביקורות ספרות ואמנות ומשם המשיכה בעיסוק הכתיבה והעריכה בצמוד להוראת ספרות כללית באוניברסיטה העברית. בשנת 1963, כשהיתה בת 52, נתמנתה לפרופסור באוניברסיטה, והקימה את החוג לספרות משווה.

גולדברג הייתה בשלב זה כבר לאחר קריירה ארוכה ומכובדת בעריכה למבוגרים ולילדים ובהוראה, קריירה שטרם נפסקה. במהלך שנים אלו פרסמה לאה גולדברג ספרי שירה, פרוזה למבוגרים וסיפורי ילדים לרוב.

היא הייתה סופרת פורייה מאוד, אסרטיבית, וליבה החם לא נתן לה מנוח שכן גם בשנותיה המאוחרות עוד המשיכה להתאהב בגברים לא מושגים, כפי שכתבה ביומניה שפורסמו בשנים האחרונות בהוצאת ספריית פועלים.

במרץ 1929, כשהיתה בת 18, רשמה גולדברג ביומנה מעין דיאלוג בינה לבין עצמה – מונולוג כן ומרגש: הנערה שטענה שהיא סובלת בחייה, השיבה לעצמה בנחרצות שאלו הם החיים. שבחיים רגעי הצער אינם נחותים מכל רגע אחר במהותם. הם אפילו טובים. ואז היא שאלה את עצמה – מה על החלומות? איפה בעצם מקומם? כך היא מקשה על עצמה, צעירה בת 18, משוררת וסופרת כבר אז בנשמתה, יוצרת: לחלום זה בסדר, היא משיבה. זה מותר. אבל רק אם החלומות האלה הם הקדמה ל"שירים לא רעים ופרוזה הגונה". כי לחלום סתם – לחלום סתם זה אסור. דבר אחד נותר לה באמת, כשהיא מנסה להתפכח מאהבה כוזבת – הספרות העברית. ואז היא משתיקה את עצמה, מפוחדת. יראה מן השם הזה. שם שלמעשה הקדישה עבורו את חייה.

בשנת 1970 נפטרה לאה גולדברג, בהיותה בת 59. באותה שנה הוענק לה לאחר מותה פרס ישראל לספרות. ואולי דווקא פרס זה היה האבן המתגלגלת הראשונה במדרון שהפכה את גולדברג לקאלט שהיא היום בתוככי כולנו. החוקרת והמתרגמת שתרגמה עבורנו את איבסן, שייקספיר וטולסטוי, ידועה לנו היום בזכות מה שהתחבטה בו עוד מאז נעוריה – תרומתה הנפלאה לספרות העברית.

רוצים עוד? קיראו על שירה עברית.

אז מה אתם יודעים על צומת ספרים? מדובר ברשת חנויות ספרים אשר מפעילה גם חנות מקוונת. המותג הביא עימו קונטרה לא פשוטה עבור סטימצקי, שנראה ששלטה בכיפה עד אז.

ההצלחה

"צומת ספרים" הוקמה רשמית בשנת 2002, כמיזוג של שתי חברות קטנות יותר. לחנות מעל ל-90 סניפים, מדן ועד אילת, כאשר חנות הדגל שלה יושבת בתל אביב, בדיזינגוף סנטר. במקביל, החנות המקוונת מוכרת ספרים באינטרנט ובהצלחה לא מעטה.

החנות

בעוד בכל חנות רגילה תמצאו מוכר/ת, ערימות, מדפים וסולמות, חנות הדגל מסודרת בתור ספריה, עם פינות קריאה ומנורות קריאה ירוקות (נשבעת שהן תוצרת איקאה. בעצם לא נשבעת) שיחזירו אתכם לילדות שלא הייתה לכם באנגליה.

הבעיתיות

מכירים את המושג "ניגוד אינטרסים"? אהם. אז זה העניין: רשת החנויות המצליחה שייכת להוצאה זמורה ביתן (אנחנו נכנה אותם לעיתים זב"מ, אז אל תיבהלו). מדובר בבית הוצאה לאור מוצלח, שהביא לנו לא מעט כותרים חשובים: החל ב"מומו" של סדרת מרגנית ועד "אדון החצר".

אני אפשט לכם את זה: נגיד שאתם מייצרים גרביים (מכירים את הבית האדום בתל אביב? נגיד ששם). והחלטתם לפתוח חנות שמוכרת, איך לא, גרביים. אילו מוצרים תמקמו במרכז החנות, במקום הבולט ביותר? כן, בהחלט, עניתם נכון, את הגרביים שאתם סרגתם, ולא של החנויות המתחרות. זו התורה על רגע אחת.

העימות בין סטימצקי לצומת ספרים

למי שרוצה לקבל "על שתי רגליים" את מהות הדיון הבעייתי, הדיון שמעורר כל-כך הרבה תגובות, כדאי שתציצו כאן: עשיתי בשבילכם סדר בכמה כתבות חשובות, המעבירות את הדיון אל הקרקע.

המיזוג המאיים על עולם הספרות – כתבה ב- NRG

המלחמה בין רשתות הספרים – כתבה ב-NRG

סטימצקי משיבים מלחמה – כתבה ב-Ynet

ח"כ ניצן הורוביץ מקדם את "החוק הצרפתי" – כתבה ב-The Marker

גם אתם מוזמנים להוסיף את התגובות שלכם לעניין הכל כך לא פשוט הזה, כאן באתר.

נראה שהמלחמה בין צומת ספרים לסטימצקי רק הולכת ומחריפה. העימות הזה מספק הרבה "צהוב" לעולם הספרות בשנים האחרונות, וסביר להניח שרק ילך ויגדל.

ובמלחמה, כמו במלחמה, כל המטרות כשרות. רק חבל שהנפגעים העיקריים מכך הינם היוצרים שלנו, הנלחמים על כל שקל שההוצאות כן או לא מסכימות להפריש להם.

מחירי ספרים – כמה אמור לעלות ספר?

על העמדה הצרכנית-חברתית של מחירי הספרים אפשר להגיד עוד המון דברים, ואנחנו גם נגיד אותם. בינתיים נאמר רק שהרעיון של להוזיל ספרים, במקורו הוא נכון. לא כולנו יכולים להרשות לעצמנו ספר ב-88 ש"ח! כן, לא כולנו מרוויחים 400 שקל לשעה אחרי מס הכנסה.

מצד שני, הוזלה משמעותית מדי של ספרים גם היא טומנת בחובה מסר בעייתי, אולי בעייתי הרבה יותר: למה שספר יעלה כמו כוס קפה? לכאן נכנסת הפסיכולוגיה החברתית, שמביטה על שיווק כעל אקט פסיכולוגי.

דוגמה לכך הינה השאלה – מה המשמעות של מוצר (למשל ספר "תולדות האהבה" מאת ניקול קראוס) בעיני שתי עיניים שונות: פעם אחת כשהוא עולה 10 ש"ח, ופעם שניה כשהוא עולה 92 ש"ח. דווקא בגלל הניגודיות הזו, אני מציעה דרך ביניים: או כמו שאומרים, לא ברצפה ולא בתקרה.

לכם, הצרכנים, יש את היכולת להשפיע – אתם בוחרים כיצד, מתי כמה ומהיכן לקנות את הספרים שלכם. גם אם מי מאיתנו נמצא עמוק ב"ביצה" הספרותית, כדאי לצאת לרגע מהקופסה ולשאול – איך הייתי רואה את זה בתור צרכן?

הקמתה של צומת ספרים, על כל הבעייתיות שבה, העלתה לסדר היום מספר שאלות חשובות: התגמול שניתן לסופרים, רשימות רבי מכר (מטעם – כן או לא?), מה משמעותו של ספר במבצע, ועוד.

אנו מציעים לכם לשמור את היד על הדופק ועל המקלדת, ולהיות, בשתי מילים, צרכנים מודעים של ספרות.

העולם המודרני עשיר ועמוס בסמלים – פונטיים, שמיעתיים, ויזואליים, רגשיים. בכל מקום שנפנה אנו מוקפים במסרים תקשורתיים, בפרסומות בטריגרים לרגשות ולרצונות. איפה נכנסת הקריאה?

אתרי אינטרנט, הטלוויזיה, הקולנוע ועולם הפרסום בכללו מקיימים קשר תמידי עם עולם הספר – גם מי מאיתנו שלא קוראים כלל או קוראים לעיתים רחוקות, מודעים לרבי-המכר, לספרים הפופולריים ביותר ואלו שמעוררים את העניין הרב ביותר או הדיון התקשורתי האינטינסיבי ביותר. קיראו כאן על ספרים מומלצים.

רבי-מכר עומדים כמוצר לכשעצמו, יחד עם מוצרים אחרים אותם אנו צורכים כחלק אינטרגלי בחיינו – ואולם מוצר זה, כשמו כן הוא, מעיד על תעשייה שלמה מאחוריו ולאו דווקא על איכותו.

קריאה בספרים שמיוצרים מתוך אינטרס להיות רבי-מכר יש בה מן הפאסיביות המנטלית והפרוזאיות, אך אולי על רקע תרבות המוצפת מסרים מהירים וקצרים, קריאה כזו היא בגדר בנאליות הכרחית?

האינטרנט והרשתות החברתיות הוירטואליות מקדמות ומנציחות חוסר-סבלנות ותפוקה מיידית על רקע אינטראקציות אינטנסיביות. אתרי שיתוף הקבצים ברשת, גם הם מעניקים את התחושה של תגמול מאוד מהיר על זמן המתנה מאוד נמוך.

לכן באופן טבעי, אם אנחנו לומדים שאין טעם ב"בזבוז" זמן על תקשורת אנושית, למה שנבזבז או נשקיע את זמננו בקריאה – פעילות שדורשת יוזמה, התמדה, רצינות וראש פתוח?

ואכן מחקרים מהעשורים האחרונים מראים כי דווקא במדינות מפותחות, בעלות אוריינות גבוהה בקרב רוב האוכלוסייה, יש נטייה לפיתוח מה שמכנים "אנאלפבתיות משנית" – ליקויים חלקיים ביכולות הקריאה והכתיבה שלנו, פשוט משום שהתרבות דוחקת את הפלטפורמות לשימוש בהן הצידה מאיתנו.

אז נכון, אמרנו שיש רבי-מכר וגם לא נשכח את המגזינים הפופולריים והעיתונים היומיים. אך מול אלה, רובנו מפחיתים בשימוש אף בהם, מתוך העדפה לביטוי וקריאה במסרים מיידיים, ברשת או בסלולרי.

אותם המחקרים מעלים למעשה את ההשערה כי ילדים, צעירים ואף בוגרים הגדלים ומתפתחים בעולם כזה של מסרים מיידיים, מאבדים את היכולות הבסיסיות לתקשורת מורכבת יותר ולהתמודדות עם מסרים רב-רבדיים. קיראו עוד על ספרי ילדים.

אין כמעט ויכוח על חשיבות הקניית יכולות אורייניות – של קריאה ושל כתיבה – החל מגיל צעיר.

ילד שלומד לקרוא שירים וסיפורים מתוך ספרים, תוך התנסות בכתיבה, מעשיר את אוצר המילים שלו, את יכולת החשיבה המופשטת (דימויים, אנלוגיות, צורות) והפרקטית (שיח על פעולות, יחסים בין-אנושיים, התחשבות ברגשות האחר) ומקבל כלים לתרגום מחשבותיו למגוון רחב של אופנים; כלים הכרחיים להשתלבות בחברה המודרנית המערבית.

בחברה זו, מי שחסר יכולות אוריינות בסיסיות – לא יכול להשתלב כלל. אדם ללא נסיון בקריאה איננו יכול לנהוג, להבין פרסומות, לקרוא מכתבים, כתוביות תרגום, הנחיות ורכיבים על מוצרי-בסיס, ובטח שלא ללמוד במוסד אקדמאי המניח מראש יכולת קריאה.

העולם המערבי הוא עולם טקסטואלי – מי שאיננו בעל יכולות קריאה עולם כזה יהיה זר לו: העצמים הנושאים כתובות, אבחנות והכוונות נהפכים לבליל של סמלים סתומים המביאים לתחושה של חוסר התמצאות, זרות ובדידות.

ערכה של קריאת ספרים בפרט מתבטאת ומתוגמלת במערך היחסים האנושיים בעולם החברתי: בכל מקום בחיינו אנו מותירים חותם, את הרושם של מי שאנחנו.

קריאת ספרים ורכישת ידע הינם דרך אחת מיני כמה לעיצוב אופיינו והרחבת יכולות תפישתנו את החיים. ככל שאנו צוברים יותר נסיון בקריאה של ספרות, סיפורת וכן שירה, כך מתרחב העולם המילולי והרגשי שלנו, באמצעות ההזדהות והכרתם של עולמות שונים, עמוקים ומורכבים.

עם המטען הזה אנו מתבטאים במצבים פשוטים ומורכבים גם יחד – עם חברינו והורינו, בני זוגנו לחיים, בבית הספר, באוניברסיטה, בראיונות קבלה לעבודה או לימודים, בכתיבת עבודות, בהתנהלות מול קרובים או בכירים מעלינו ובעולם החברתי בכלל.

התנסות בקריאה הינה דרך יצירתית להעשרת יכולות השיווק העצמי שלנו – במקרים רבים, אדם בעל נסיון עשיר בקריאת ספרים ובלמידה הוא גם בעל יכולות תקשורת גבוהות יותר, בעל יוזמה, יצירתיות ויכולת לחבר בין ידע על עניינים אקטואליים ואינטלקטוליים לבין סיטואציות יומיומיות – ואדם כזה מותיר חותם בולט וייחודי למול מי שחסר את התכונות הללו, שהינן לא רק טבעיות כי אם נרכשות על ידי מידה בריאה של קריאת ספרים.

חולים על אינטרנט? למה שלא תקראו על הזמנת ספרים באינטרנט?

נושמים ספרות במקום ספרים ומעוניינים להפוך את זה למקצוע? קיראו על לימודי ספרות באוניברסיטה בכתבה שלפניכם – מה הם כוללים, למי הם מתאימים, מהם תנאי הקבלה ועוד.

אוהבי הספרות בינינו מתחלקים בהערכה גסה לכמה סוגים מובחנים:

הסוג הנהנה מקריאה של ספרות יפה;

הסוג הנהנה מביקורת אינטלקטואלית מתוך מעקב אחר מגמות המחקר הספרותיות האחרונות, קריאה עקבית של מדורי ביקורת הספרות, הגות ואנליזה משולבת של סגנונות, לשונות, מגמות וביוגרפיות יוצרים

וסוג נוסף הכותב – כותב ספרות, שירה, מחזות וביקורות – במשיכות קולמוס נגועות בקלאסיקה ושמרנות, או בפוסט מודרניזם ודה-קונסטרוקטיביזם.

יש מקום לכולם

האקדמיה מציעה מקום לכולם גם יחד: מסלולי הספרות באוניברסיטאות והמכללות בארץ כוללים תת תחומים רבים והתמחויות מגוונות.

האקדמיות בארץ מציעות לימודי ספרות במסלולי ספרות עולם (דהיינו ספרות מתורגמת), ספרות עברית קלאסית ויידית לצד ישראלית חדשה, לימודי ספרות משווה, ספרות קאנונית, ספרות מערבית, לימודי כתיבה יצירתית, עיתונאות, עריכה ספרותית, לימודי תעודה בהתמחות בספרות לילדים או לבוגרים וכן מסלולים משולבים במדעי הרוח והתמקדויות נוספות.

דרך מרתקת ללמוד ספרות היא בלימודי ספרות משווה. לימודי ספרות משווה נלמדים באקדמיות ספורות בלבד, כשהעיקרית שבהן היא אוניברסיטת בר אילן ומלבדה גם האוניברסיטה העברית בירושלים. שתיהן אוניברסיטאות יוקרתיות המציעות רמה גבוהה ותוכן רב-גוני.

לימודי ספרות משווה לתואר ראשון (שלוש שנים) מתקיימים במסלולים מורחב, ראשי או משני, וכוללים התייחסויות לעולם הרוח על כל גווניו – מהמוסיקה, האמנות והקולנוע עד ללשון, לימודי מגדר, תרבות ומאגיה, במנסרת הפילוסופיה וההיסטוריה.

תנאי הקבלה לחוג לספרות

תנאי הקבלה הם בגרות בממוצע 80 לפחות ופסיכומטרי  500/550 או ממוצע בגרות 95 ומעלה וציון גבוה במבחן אמי"ר (לפטור באנגלית). קורסים לדוגמא כוללים בחינה וביקורת של התפתחות האפוס, מוטיב גיבורים וסמלים דתיים בספרות עולם, כתיבת נשים ועוד.

אופן אחר ללמוד ספרות עולם הוא בנוסף ללימודי בלשנות. החוג לספרות באוניברסיטת בן גוריון ידוע בשל רמתו הגבוהה ולצד לימודי תואר בספרות עברית הוא מציע לימודי ספרות זרה משולבים בלימודי בלשנות.

כדי להתקבל ללימודי ספרות אנגלית ובלשנות על המועמד להיות בעל ציון פסיכומטרי 550 לפחות וציון 90 לפחות בבגרות באנגלית או 120 בפרק האנגלית בפסיכומטרי ו-220 בבחינת אמי"ר.

מה לומדים?

במחלקה לספרויות זרות ובלשנות הלימודים מתנהלים באנגלית בלבד ומתמקדים במסורת הספרותית של ארה"ב ובריטניה, ובנוסף כוללים סדנת כתיבה באנגלית. קורסים לדוגמא מתייחסים לשירה בריטית ואירית, קומדיה ומחאה שייקספירית, הרומן באפריקה, הקורא בטקסט, ביקורת אודות תיאוריות גזע, ספרות מעבר ללאום ועוד.

הקורסים בבלשנות כוללים מדעים קוגניטיביים (נוירו-בלשנות ועיבוד שפתי), תחביר, מושגים ותיאוריות בלשניות, תמורות לוקטיביות, בלשנות אנתרופולוגית ועוד.

אוניברסיטת בן גוריון גם מציעה כאמור לימודי ספרות עברית שנכרך בהם סטטוס גבוה למדי, כשבמחלקה מלמדים גדולי הסופרים כיום כמו חיים באר, עמוס עוז ופופולריים כאתגר קרת ואורלי קסטל בלום ורבים אחרים. כמו מחלקות אחרות לספרות גם כאן המחלקה מוציאה לאור כתב עת ייחודי לביטוי יצירתי ומחקרי עבור התלמידים.

קורסים לדוגמא כוללים ספרות עממית, יצירת משה אבן עזרא, ביאליק, לאה גולדברג, חז"ל, ספרות העלייה השנייה, מאגיה יהודית, סאטירה עברית, שירה פלסטינית, ספרות יידיש, ספרדית-יהודית וקורסים רבים אחרים. על מנת להתקבל למחלקה יש להיות בעל ציון סכם 450 או פסיכומטרי 430 וציון 80 לפחות במקצועות הספרות וההבעה.

בכל אוניברסיטה שמציעה לימודי ספרות תמצאו גם סדנאות ומסלולים לכתיבה יוצרת. קבלה אליהם מותנית בהגשת תיק עבודות. אם אתם חושבים ללמוד ספרות, פשפשו במגירה ובדקו אם אתם מתאימים למסלולי הכתיבה היוצרת, מכיוון שהם מעניקים המון ללומדים בהם.

אוניברסיטת תל אביב – הכל קורא בה

ידוע לכולם, כי אוניברסיטת תל אביב מתהדרת בחוג המוביל לספרות. מדוע? כי זו תל אביב, וכרגיל, הכל קורה בה והכל קורא בה.

בראש החוג תמיד עומדת אישיות ספרותית מפורסמת, החל ממנחם פרי ועד למיכאל גלוזמן, וצוות ההוראה מורכב מיוצרים פוריים ומרצים בעלי שם. אם ברצונכם להיטמע בזירה הספרותית ולא רק ללמוד עליה, תל אביב צריכה להיות העדיפות הראשונה שלכם.

לימודי הספרות מקנים את הכלים לבוגריהם להשתלב בתחומי ההוראה, העיתונאות, העריכה הספרותית ובתחומי המחקר, התקשורת בכללה והיצירה.