חלומותיה של רחל בלובשטיין סלע נעו בין תפרחת האמנות לבין הפריחה עצמה של החקלאות. טלי קורל כותבת אודות רחל, שבארבעים ואחת שנות חייה הותירה חותם שאין כדוגמתו על השירה העברית.

מאת: טלי קורל

רחל התיישבה בישראל "במקרה", כשהארץ הייתה כתחנת-מעבר עבורה ועבור אחותה, בדרכן ללימודי אמנות באירופה. רחל העבירה את ימיה בין רוסיה לישראל, לעיתים מבחירה, לעיתים מכורח המציאות והמלחמה. מושבה האהוב בארץ היה מושב דגניה, שממנו למרבה הצער סולקה בבושה בעת גסיסתה מהשחפת בערוב ימיה. 'את החולה ואנו הבריאים', נכתב לה במכתב הפרידה מהיישוב.

רחל נפטרה צעירה מאוד, בגיל 41, ממחלת השחפת שממנה נפטרה גם אמה כשרחל הייתה בת 16 בלבד. על חייה של הנערה שהחלה לכתוב שירה בגיל 14, ושחלומה הגדול מלבד הכתיבה היה בניית הארץ, העיב, בעיניה, צל של חוסר הגשמה ועמידה על קצה המצוק, על קצות האצבעות, על הר נבו, מבלי ממש להגיע.

ואילו אנו, בשאננות הבנאלית של ההווה, מעדיפים לזכור אותה ולדמיינה בזכרון הפרטי והקולקטיבי שלנו כמשוררת ישראלית בשלה שבירכה אותנו בטנא יצירות, שהפך ללב ליבה של התרבות הישראלית. רחל, הקרויה מאז השנים שלאחר מותה 'רחל המשוררת', נחשבת המשוררת העברית הראשונה – הישג מרשים ויוצא דופן עבור נערה שעלתה לארץ בנעוריה מרוסיה וכתבה בכלל שירים ברוסית, שחלקם התגלו רק לאחר מותה.

חוט השני של המוות

חייה ושירתה נסוך בהם חוט השני של המוות, ובעיקר בשיריה המאוחרים נכרכים גם יחד קימורי האדמה הישראלית עם ההכרה הפיזית ממש במוות הקרב, עם הציפייה למאכלת חסרת הרחם והחסד. אהבות מיוחדות היו לה, ובחייה הקצרים, משנת 1890 ועד ל1931, ציר חייה נכרך בזה של דמויות ישראליות מרתקות אחרות: לימודי החקלאות הובילו אותה להכרת האישים שהשפיעו על שירתה ועל חייה. בשנות העשרים המוקדמות שלה עברה לחוות כנרת שם הכירה את ברל כצנלסון, את אהרן דוד גורדון ואת זלמן רובשוב, הלא הוא זלמן שז"ר. עם זה היה לה רומן, ואהבתה אליו מתגלית בשירים שהקדישה לו, בהם מוכר בעיקר 'גן נעול' מ-1927, הטראגי במידה גדולה, המספר בכנות את אכזבתה מקרירותו של זלמן שהיה עבורה חתום.

הוא בתורו תרגם משיריה ליידיש, באותה שנה, והוא לא היה היחיד לעשות כן. משוררים ואישים אחרים גם הם תירגמו משיריה (ביניהם א.ליסין, אהרון צייטלין, דב סדן), וכיום היא מתורגמת לשפות רבות, בהן איטלקית, אספרנטו, פולנית, גרמנית, סלובקית והונגרית. את האספרנטו למדה מבן זוגה מיכאל ברנשטיין בעת לימודיה בצרפת, כשברנשטיין היה במובנים רבים האהבה המשמעותית בחייה, ולו הקדישה את השיר 'זמר נוגה' שבו כתבה  "אחכה לך עד ייכבו חיי". זוגיותם נקטעה עם סירובו לעלות עמה לישראל.

בין שתי שפות, שתי גדות

סגנון הכתיבה של רחל קנה לה את הצלחתה, לא פחות מהתוכן האנושי, הסנטימנטלי והאינטיליגנטי כל כך של שיריה – באופן כל כך אירוני ומקסים למישהי שעברית כלל לא הייתה שפת אמה. אולי זוהי הסיבה ששיריה כל כך נוגעים מצד אחד, אך כל כך פשוטים מצד אחר. והרי זו גאונות – ליצור את המינימליזם החד והמרטיט, להיות אמן של ממש בשפה שנייה, בצמוד להמשך הכתיבה בשפת האם. על אדם להיות אמן ואומן המילה על מנת לדייק בַתמצות, כפי שעשתה רחל.

שירי האהבה שלה היו הן לגבריה הן לארץ ישראל המתחדשת – והמילים נכתבו כאילו נכתבות מרחוק, עבור אהבה בלתי מושגת, כזו שלא יכולה להתממש, אהבה נכזבת. רחל, שחיה בישראל את מרבית חייה, כתבה עליה כאילו היתה עבורה מושא מרוחק וזר לנצח נצחים. אולי זה מה שהצליח לשמר אותה כאדמה קסומה בעיניה ובליבה. ולצד המלנכוליה, האופטימיות וההתמסרות לפעמים גם מתוגמלות, ולצד הפסימיות מתגלה אהבת-אדמה טהורה, מיסטית. שירה 'עץ אגס' משנת 1924 הוא אולי אחד השמחים שבשיריה, השמחים באופן פשוט. ב"תמורה" משנת 1926 כבר מבוטאת בחריפות בשורת המוות, היכן שרחל ידעה בדרכה הייחודית למזג בין הוקרתה לטבע לבין ההכלה של כליונה, שהוא חלק בלתי נפרד ממנו.

כדאי לקרוא גם על:

מאיר שלו

ספרים מומלצים

סיפורים, משלים ואגדות

ריאליזם מאגי

בקבוק - על ספרים וספרות

מה בין החיה הקטנטנה לבין היצר שלנו לאהבת ספרות ולגמיאת ספרים כאילו סגרו את המחר? קיראו על השילוב בין השניים בחנות הספרים "תולעת ספרים" אשר בכיכר רבין?

תולעת ספרים ומשפחת הפרפראים

'כינת הספרים' או 'דגיג כסף הסוכר' היו מוצאים את בחירתנו לכנות כ'תולעת ספרים' מישהו המתייחס אל כרכי הדפים המוזרים הללו בחרדת קודש, ולא סועד אותם בלהט, כבחירה מתמיהה ואירונית. אלו השניים הם דוגמאות לחרקים הניזונים מכריכות ודפי ספרים, יחד עם הפרפראים המוכרים כעשי ספרים. תולעת ספרים אנושית, לעומת זאת, אכילתה את הספר היא סימבולית בלבד.

אבל עצם גמיעת הדפים, הרדיפה אחר ספרים חדשים, הנטייה הכפייתית לאוספם, השמירה וההקפדה כאילו היו ילדים זכים – כל אלו נראים מן הצד דומים לאובססיה ולנטייתם הבלתי נשלטת של חרקי ספרים אמיתיים לנכס את הדפים לעצמם – ואולם בדרך פטאליסטית יותר.

רכונים ברצינות מוקפדת

בימי השבוע פרט ליום שבת, בין שמונה וחצי בבוקר לעשר בערב, ובשישי עד חמש אחר הצהריים, בכיכר רבין מספר 9 בתל אביב, לא תראו ככל הנראה אנשים בולסים ספרים בצורה מפורשת, אבל כן תמצאו אותם רכונים ברצינות מוקפדת כלפי הספרים, מחטטים בסקרנות בין האוספים ושקועים באחד מספרי התצוגה בין לגימת קפה לבין נשנושי עוגייה או קיש.

הפנטזיה של תולעי ספרים רבים מאיתנו המחברת בין ספרים לאוכל היא מזמן לא פנטזיה בחנות הספרים "תולעת ספרים" שבתל אביב. ובכל אופן, לא מאז ינואר 1984, כאשר המיזם קם והוציא שורשים ועלים.

חנות הספרים הוכיחה את הצלחתה עד שיכלה להרשות לעצמה להקים תחתיה הוצאת ספרים באותו שם, הפועלת מאז 1999 ומתרכזת בספרי פסיכואנליזה וביקורת תרבות.

בחנות הספרים עצמה המבקר הסקרן יוכל למצוא שפע של ספרי פסיכולוגיה, אדיכלות ועיצוב – שכן בשלושת אלו מתמחה החנות על פי הצהרתה מאז ימי הקמתה הראשונים.

תולעת ספרים - חנות וסיפור אהבה

מארבעה ספרים בעיצוב שהביאו יזמות החנות מיפן הרחוקה, כיום מתהדרת החנות בשלל רחב של ספרים מוקפדים הנבחרים בעין בוחנת בכנסי ספרים בינלאומיים שיוצאות אליהם היזמות האמביציוניות הרשנזון ויידוב.

יחד עם הספרים האלה יש היצע רחב של ספרים באנגלית, ספרי ילדים, ספרי שירה, עיון ופרוזה – כך שעל כוס קפה כל אחד כמעט ימצא את משאת נפשו מחכה לו בין הדפים. ואם הספרים מעוררים רעב של ממש בית הקפה מציע גם טוסטים, סלטים, מרקים ומנות משביעות נוספות. הכל בטוב טעם.

ההוצאה לאור "תולעת ספרים" תעניין בוודאי את הקהל הרחב כמו שהיא מעניינת אקדמאים, אנשי מקצוע ומשוגעים לפסיכולוגיה. קטלוג ההוצאה כולל כותרים מרתקים בעלי שם עולמי כמו "פרויד ומעבר לו" של מיטשל ובלאק; "ה'אני עור'" של אנזייה; "פסיכולוגיית העצמי וחקר רוח האדם" של קוהוט ועוד.

בואו נפנה אל המגדיר…

הגדרה ממוצעת של "תולעת ספרים" אומרת כך – תולעי ספרים הם לא חרק אחד, כי אם קבוצה של חרקים שמשותפת לה האהבה הבלתי נשלטת לבליסת וביעור ספרים ומסמכים אחרים.

אוהבי הספרים האנושיים המבקרים בחנות "תולעת ספרים" או מתכרבלים בביתם באינטימיות עם הספר האהוב עליהם, גם להם משותפת אותה אהבה גדולה – רחשי כבוד ייחודיים לספרים והוקרתם כחברים נאמנים, המספקים מזור בשעת יגון ומשב של יצירה והשראה בשעת אפלוליות הנפש.

בתמורה, מבטיחה תולעת הספרים האנושית, לשמור על ספרה מכל משמר ובהחלט לא לנגוס בו. אפילו אם דבק בו ריח המאפה מחנות הספרים המטריפה בכיכר רבין.

אולי יעניין אתכם לקרוא על…?

[פרוייקט הספר הראשון שלי - מיזם קריאה מקסים!]

[לימודי ספרות - מסלול הלימודים של אלו שלא יכולים בלי הסם המשכר הזה...]

[הלדור לכסנס - מה לי ולאיסלנד? נקודת מבט אישית]

[אתר בקבוק - הכל על ספרות]

העולם המודרני עשיר ועמוס בסמלים – פונטיים, שמיעתיים, ויזואליים, רגשיים. בכל מקום שנפנה אנו מוקפים במסרים תקשורתיים, בפרסומות בטריגרים לרגשות ולרצונות. איפה נכנסת הקריאה?

אתרי אינטרנט, הטלוויזיה, הקולנוע ועולם הפרסום בכללו מקיימים קשר תמידי עם עולם הספר – גם מי מאיתנו שלא קוראים כלל או קוראים לעיתים רחוקות, מודעים לרבי-המכר, לספרים הפופולריים ביותר ואלו שמעוררים את העניין הרב ביותר או הדיון התקשורתי האינטינסיבי ביותר. קיראו כאן על ספרים מומלצים.

רבי-מכר עומדים כמוצר לכשעצמו, יחד עם מוצרים אחרים אותם אנו צורכים כחלק אינטרגלי בחיינו – ואולם מוצר זה, כשמו כן הוא, מעיד על תעשייה שלמה מאחוריו ולאו דווקא על איכותו.

קריאה בספרים שמיוצרים מתוך אינטרס להיות רבי-מכר יש בה מן הפאסיביות המנטלית והפרוזאיות, אך אולי על רקע תרבות המוצפת מסרים מהירים וקצרים, קריאה כזו היא בגדר בנאליות הכרחית?

האינטרנט והרשתות החברתיות הוירטואליות מקדמות ומנציחות חוסר-סבלנות ותפוקה מיידית על רקע אינטראקציות אינטנסיביות. אתרי שיתוף הקבצים ברשת, גם הם מעניקים את התחושה של תגמול מאוד מהיר על זמן המתנה מאוד נמוך.

לכן באופן טבעי, אם אנחנו לומדים שאין טעם ב"בזבוז" זמן על תקשורת אנושית, למה שנבזבז או נשקיע את זמננו בקריאה – פעילות שדורשת יוזמה, התמדה, רצינות וראש פתוח?

ואכן מחקרים מהעשורים האחרונים מראים כי דווקא במדינות מפותחות, בעלות אוריינות גבוהה בקרב רוב האוכלוסייה, יש נטייה לפיתוח מה שמכנים "אנאלפבתיות משנית" – ליקויים חלקיים ביכולות הקריאה והכתיבה שלנו, פשוט משום שהתרבות דוחקת את הפלטפורמות לשימוש בהן הצידה מאיתנו.

אז נכון, אמרנו שיש רבי-מכר וגם לא נשכח את המגזינים הפופולריים והעיתונים היומיים. אך מול אלה, רובנו מפחיתים בשימוש אף בהם, מתוך העדפה לביטוי וקריאה במסרים מיידיים, ברשת או בסלולרי.

אותם המחקרים מעלים למעשה את ההשערה כי ילדים, צעירים ואף בוגרים הגדלים ומתפתחים בעולם כזה של מסרים מיידיים, מאבדים את היכולות הבסיסיות לתקשורת מורכבת יותר ולהתמודדות עם מסרים רב-רבדיים. קיראו עוד על ספרי ילדים.

אין כמעט ויכוח על חשיבות הקניית יכולות אורייניות – של קריאה ושל כתיבה – החל מגיל צעיר.

ילד שלומד לקרוא שירים וסיפורים מתוך ספרים, תוך התנסות בכתיבה, מעשיר את אוצר המילים שלו, את יכולת החשיבה המופשטת (דימויים, אנלוגיות, צורות) והפרקטית (שיח על פעולות, יחסים בין-אנושיים, התחשבות ברגשות האחר) ומקבל כלים לתרגום מחשבותיו למגוון רחב של אופנים; כלים הכרחיים להשתלבות בחברה המודרנית המערבית.

בחברה זו, מי שחסר יכולות אוריינות בסיסיות – לא יכול להשתלב כלל. אדם ללא נסיון בקריאה איננו יכול לנהוג, להבין פרסומות, לקרוא מכתבים, כתוביות תרגום, הנחיות ורכיבים על מוצרי-בסיס, ובטח שלא ללמוד במוסד אקדמאי המניח מראש יכולת קריאה.

העולם המערבי הוא עולם טקסטואלי – מי שאיננו בעל יכולות קריאה עולם כזה יהיה זר לו: העצמים הנושאים כתובות, אבחנות והכוונות נהפכים לבליל של סמלים סתומים המביאים לתחושה של חוסר התמצאות, זרות ובדידות.

ערכה של קריאת ספרים בפרט מתבטאת ומתוגמלת במערך היחסים האנושיים בעולם החברתי: בכל מקום בחיינו אנו מותירים חותם, את הרושם של מי שאנחנו.

קריאת ספרים ורכישת ידע הינם דרך אחת מיני כמה לעיצוב אופיינו והרחבת יכולות תפישתנו את החיים. ככל שאנו צוברים יותר נסיון בקריאה של ספרות, סיפורת וכן שירה, כך מתרחב העולם המילולי והרגשי שלנו, באמצעות ההזדהות והכרתם של עולמות שונים, עמוקים ומורכבים.

עם המטען הזה אנו מתבטאים במצבים פשוטים ומורכבים גם יחד – עם חברינו והורינו, בני זוגנו לחיים, בבית הספר, באוניברסיטה, בראיונות קבלה לעבודה או לימודים, בכתיבת עבודות, בהתנהלות מול קרובים או בכירים מעלינו ובעולם החברתי בכלל.

התנסות בקריאה הינה דרך יצירתית להעשרת יכולות השיווק העצמי שלנו – במקרים רבים, אדם בעל נסיון עשיר בקריאת ספרים ובלמידה הוא גם בעל יכולות תקשורת גבוהות יותר, בעל יוזמה, יצירתיות ויכולת לחבר בין ידע על עניינים אקטואליים ואינטלקטוליים לבין סיטואציות יומיומיות – ואדם כזה מותיר חותם בולט וייחודי למול מי שחסר את התכונות הללו, שהינן לא רק טבעיות כי אם נרכשות על ידי מידה בריאה של קריאת ספרים.

חולים על אינטרנט? למה שלא תקראו על הזמנת ספרים באינטרנט?