לקראת החגים הטלפונים הניידים מוצפים בבקשות תרומה לנזקקים. יש מאיתנו שנענים ויש שדוחים את הבקשה. אמצעי התקשורת מדווחים בהרחבה על פעילות ההתרמה וההתנדבות של עמותות וארגוני צדקה וחסד. ברשתות השיווק מציעים ללקוחות לתרום מוצרי יסוד למען אלה שידם לא משגת. ערוצי הטלוויזיה יוזמים ערב התרמה רב רושם, כדי לגייס תרומות מהציבור הרחב.

כל הפעילות המבורכת מתקיימת לאור זרקורים והבזקי מצלמות. אל תוך הקרנבל הזה נשאבים מטבע ברייתם, אנשי עסקים שתרומתם לקהילה נחשבת כהוצאה מוכרת לצרכי מס ויש בה לתרום גם למיתוגם החברתי.

נבחרי ציבור, החמושים בלוביסטים ואנשי יחסי ציבור יודעים מתי להידחף לאירוע התרמה מתוקשר, כדי לגזור את הקופון הפוליטי לקראת הפריימריס הקרבים.

במעטפת החיצונית מתמקמים להם בנחת המחוברים למיניהם, שהשתתפותם בתוכנית ריאליטי מקנה להם אחיזה זמנית ומתחככת, שאולי תצמיח טובת הנאה עתידית. זה קורה, לא בשבוע האופנה, אלא בקמפיין התנדבות וסיוע למען החלשים והנזקקים בקהילה.

קיראו על: הילד שאהב לאכול ספרים

אפשר להבין את הצורך והחשיבות של מתן פומביות לאיסוף תרומות וחלוקתן המתוקשרת לנזקקים. אם אתה לא בתקשורת אתה לא קיים וגם אין לך סיכוי לגייס תרומות.

שכחנו את הנותנים בסתר שהם הצדיקים האמיתיים, שבורחים מפרסום ומעדיפים את טובת הנזקקים ללא התניות וקידום אינטרסים חומריים.

אסנת גרינברג לא שכחה אותם. לאחר עשרים שנות עבודה ככלכלנית בכירה בבנק ישראל היא פנתה לעסוק באמנות. פגיעתו הרעה של המשבר הכלכלי העולמי לא התחשבה באמנותה. נוצרה ריקנות בלתי נמנעת שביקשה להתמלא בתכנים.

הרצון העמוק שלה לסייע לזולת, להפיץ את בשורת האלטרואיזם ולהעניק במה ראויה לנותנים בסתר, הם שהובילו אותה להתגייס למסע בין אנשים טובים, שלא ידועים ומוכרים לציבור הרחב, שבורחים מחשיפה פומבית ומעדיפים לתרום לקהילת הנזקקים בלי רעש וצלצולים.

המסע המרגש והטעון, הוליד את ספרה הראשון, שכותרתו מעידה על תוכנו, מהותו ומניעיו:  "סודות של חסד – מסע בין אנשים טובים".

למי שיקרא את הספר, מובטח מפגש מרתק ומטלטל עם אנשים טובים וצנועים, שבחרו להישאר באלמוניותם. אנשים עם לב רחב ששמחים בחלקם ובנתינתם ללא קבלת תמורה.

אנשים מיוחדים שבחרו לשתף פעולה עם הכותבת, רק כדי להפיץ את בשורת הנתינה בסתר, נתינה שמונעת מחוויות אישיות, משפחתיות וסביבתיות, שגיבשו את סט הערכים והקודים שלאורם הם פועלים.

הספר נפתח עם "סיפורה של חוה" שגדלה וחונכה בבית חרדי, שחוותה מוות קליני, שממשיכה את מסורת הנתינה והעזרה של הוריה, שמגדירה את עצמה "אני הבנק של הקדוש ברוך הוא" ומסתיים עם "סיפורה של נעמי", שהתנדבה לשמש משפחה אומנת, עבור ילדים בסיכון שהוצאו מבית הוריהם הביולוגיים.

בין חוה לנעמי, פגשה אסנת גרינברג את: מרים החרדית שהקימה גמ"ח שמחות, את שמעון, מכור לסמים לשעבר, שמתנדב בארגון למען מכורים אנונימיים, ומאמין ש"צריך לעשות דברים בלי לשאוג כמו אריה בלי פוזה, בשקט".

את ד"'ר סיון שהתמסר לחולים הסופניים שלו, שלעיתים נזנחים ונשכחים על ידי משפחתם, כי זמנם קצוב ואין לטעם להשקיע בהם. ד"ר סיון ויתר על חופשות משפחתיות שנקבעו מראש ושולמו, לטובת הישארות לצד מיטת החולים שהיו זקוקים לו אישית ולא לרופא מחליף.

את מלכה, שנקשרה לעולים האתיופים שנזרקו להתגורר בקרוונים ושם ביקרה אותם ברחבי הארץ כדי לחלק להם מזון ובגדים, את עדנה שפועלת ללא ליאות ובמסירות למען נשים מוכות, לאחר שעברה חוויה אישית דומה, קשה, מכוערת ובלתי נסבלת.

את רונית המתנדבת באגודת צער בעלי חיים, את יהודה המהנדס, שהחליט ללמד ילדים שמתקשים במקצועות הטכנולוגיה ואת ג'ו גיטלר, היחיד שהסכים להופיע בשמו המלא, שעוסק שנים במבצעים להצלת מזון שפעם היה נזרק לאשפה באולמות אירועים וחברות קייטרינג ומסעדות.

המזון נאסף, מועבר לעמותות שמחלקות אותו לנזקקים. בתוך המסע המיוחד יפגוש הקורא עוד רבים וטובים שסיפורם האישי והנוגע, מוצא את ביטויו בספר.

אין המדובר בספר רגיל שקוראים וזורקים. זהו סוג של מניפסט לקידום האלטרואיזם, מעשי הצדקה, המעורבות החברתית והמתן בסתר, לנזקקים הרבים החיים בקרבנו.

ברוח זו מסיימת הכותבת את ספרה בציטוט רלבנטי וקולע במיוחד למסרים העולים מהמפגשים עם האנשים הטובים לא רק באמצע הדרך אלא לכל אורכה:"ספרים לא נועדו ללמד אנשים איך לחיות, אלא לאפשר להם לראות איך זה להיות בנעליו של מישהו אחר, זה הבסיס לכל סימפתיה, אמפתיה וחמלה". (איאן מקיואן).

אסנת גרינברג – סודות של חסד – מסע בין אנשים טובים. הוצאת גוונים. 160 עמודים.

עוד בקטגוריה: ביקורת ספרות