פעמים רבות עולה ההתלבטות – האם הנושאים לכתיבה נגמרו לי? התשובה היא לא. יכול להיות שנכנסתם לבלוק כתיבה, ואתם לא יודעים איך לצאת ממנו. להלן כמה רעיונות שיעזרו לכם לשחרר קצת את החסימה.

מה לעזאזל קרה פה?

אז מהו באמת בלוק כתיבה? תשאלו את כל מי שאי פעם החזיק עט והוא יענה לכם – זה כשאי אפשר לכתוב. "אני מנסה, באמת שאני מנסה, אבל הרעיונות פשוט לא באים". ואם יש רעיון סוף סוף? "אז אני לא מצליחה להוציא אותו אל הנייר".

טובי הכותבים, המשוררים והסופרים יכולים לספר על בלוק כתיבה שתקף אותם. לעיתים הוא בא ברגעים הכי לא צפויים, למשל דווקא בתקופה מאוד חיובית – הכל מצליח לכם, כולם מסביבכם בריאים (חמסה חמסה), אין לכם יותר מדי על הראש, עשיתם את הבלתי אפשרי ופיניתם זמן לכתיבה.

בעצם, הכל כבר מוכן – הדפים, השולחן המסודר, או לחילופין בית הקפה הקבוע שלכם, עם לפ-טופ איכותי ודקיק. אבל דווקא אז, אי אפשר לכתוב. פשוט אי אפשר.

אני חייבת, פשוט חייבת לצאת מהבלוק!

"אני חייבת לצאת מהבלוק" – קודם כל המחשבה הזו צריכה לעבור שינוי. כן, המחשבה שמסמנת לכם "זה רע שאני לא כותב". לחץ לא רק שלא עוזר, הוא אף מפריע וחוסם – כן, בדיוק, הוא מעודד חסימה! אני מבטיחה, מבטיחה שזה זמני. אולי כרגע קשה לראות את זה, אבל זה עובר.

עד כמה שזה נשמע ניו א'ייגי, אין ברירה אלא לקבל את זה שאתם במחסום כתיבה. לא ללחוץ את עצמכם אל הקיר, לא לצפות מעצמכם "להחזיר את החוב" על ימים אבודים של כתיבה. להבין שאתם, בדיוק כמו שאתם, בסדר גמור. ושהסיפורים שצריכים לצאת כבר ימצאו דרך לצאת. מה שאתם יכולים לעשות, הוא לנסות להקל עליהם את הדרך הזו.

בדיקה של השטח – מה השתנה לאחרונה?

שווה לבדוק אילו תנאים השתנו באחרונה, רק על מנת להבין את התהליך. אולי נולד לכם ילד שממלא לכם את הצורך לכתוב? אולי טוב לכם יחסית בחיים וכבר לא מרגישים שיש משהו "באמת מעניין" לכתוב עליו?

הרבה מאיתנו מוצאים את הכתיבה כשותפה לדרך דווקא כשלא הכל 100%. אני לא אומרת, חס וחלילה, שתשברו לעצמכם רגל כדי להשיג קצת דיספוריה, אלא מתכוונת לעצם הזיהוי, כי יש לו חלק גדול בתהליך.

יכול להיות שדווקא העובדה שהחלטתם לשם שינוי להקדיש את עצמכם ליצירה, היא זו שמאיימת עליכם. זה סיפור מוכר ועצוב, אנחנו פשוט פוחדים להודות שזה מה שאנחנו אוהבים לעשות, וכן – אולי אפילו כמקצוע. הסיפור העצוב הזה (ולא בהתנשאות), של לא לתת לגיטימציה לעצמכם ככותבים, שווה אפילו פנייה לטיפול פסיכולוגי, כזה שיעסוק בכוחות היצירה שלכם (לכו על איזה פסיכולוג מהגישה החיובית, המלצה חמה).

אם אתם רואים שלמרות הזמן הפנוי אתם מצליחים "לבזבז" כל דקה פנויה, מפייסבוק ועד השקיית העציצים שכבר עומדים למות מעודף מים, אולי שווה להכניס פאזה נוספת לחיים.

כן, אני יודעת, אתם אוהבים לכתוב. אבל כמו שחבר טוב שלי אמר לי פעם, "את צריכה למצוא לעצמך תחביב", שיצטרף אל הכתיבה ולא יתפוס את מקומה. מקרמיקה ועד נגרות, דווקא להוסיף משהו חדש, שלא עשיתם עד עכשיו, הוא זה שיכול לעודד את היצירה לצאת מנקבוביות שלא חשבתן עליהן עד עכשיו.

מחסום כתיבה - סעו בדרכים חלופיות!

סעו בדרכים חלופיות

הרבה פעמים דווקא הלבד, זה שאנחנו כל כך זקוקים לו על מנת לכתוב (אני אישית מאוהבת בו), יכול גם לאיים. אם הבלוק שלכם קשה מתמיד, אני ממליצה בחום על אנשים. כן, בני האנוש האלה שלעיתים יכולים להוות סביבה חמימה? אלו שאפשר לדבר איתם? זוכרים? תפתחו את הדלת, זו שווירג'יניה וולף דיברה עליה, ותנו לאוויר להיכנס.

אפשר להיפגש עם חברים שמזמן לא פגשתם, לדבר על דא ועל הא. דווקא לא הייתי ממליצה להתחיל לשפוך את ליבכם על מחסום הכתיבה אלא לעקוף אותו מסביב. לראות סרט, לשתות משהו, לקשקש.

אם אתם נכנסים ל'חפירות' אתם יכולים לבקש רשות להקליט את השיחה, לחזור הביתה ובתור תרגיל לתמלל אותה לקובץ וורד. אתם תגלו שאתם משקיעים משאבים בכתיבה אבל בלי לדרוש מעצמכם יותר מדי, חוץ מהקשבה לשיחה שכבר התרחשה. כאן תוכלו להתאמן על דיאלוגים. ובכלל, אני מאמינה גדולה בהפריה – אפילו אם היא לא הדדית, מה יש? תשאבו קצת!

זה היה חלק אחד. כשיהיו לי עוד רעיונות אשמח לשתף בהם.