סודות של חסד – מסע בין אנשים טובים
23 באפריל 2012 – 14:50 | אין תגובות

לקראת החגים הטלפונים הניידים מוצפים בבקשות תרומה לנזקקים. יש מאיתנו שנענים ויש שדוחים את הבקשה. אמצעי התקשורת מדווחים בהרחבה על פעילות ההתרמה וההתנדבות של עמותות וארגוני צדקה וחסד. ברשתות השיווק מציעים ללקוחות לתרום מוצרי יסוד …

קרא עוד »
ספרות

סופרים

ביקורת ספרות

ספרי ילדים

ספרים מומלצים

ראשי » סופרים, ספרות, ספרים

הלדור לכסנס – מה לי ולאיסלנד?

פורסם על ידי admin ב 17 בפברואר 2010 – 11:25תגובה אחת

הלדור לכסנס - מי לי ולאיסלנד?הלדור לכסנס הוא הסופר האיסלנדי הראשון שהכרתי. ויש עוד, חבר'ה, יש עוד. הארצות הנורדיות הביאו לנו מטען רב, חוץ מויקינגים, אסדות נפט ודגים. קראו כאן סקירה קצרה ומשעשעת אודותיו.

טיפה ביוגרפיה

הסופר הלדור לכסנס (Halldór Laxness, 1902-1998) נולד ברייקיאוויק, איסלנד. בניגוד לעיסוק החוזר שלו בנושא הדגה הצפונית, אביו עסק בחקלאות. הלדור עצמו עזב את עיר מחצבתו והחל להסתובב באירופה, כמו לא אחת מהדמויות עליהן כותב. הוא כתב לאורך כל שנות חייו (במהלכן התגורר באירופה פלוס גיחה לארצות הברית).
בשנת 1955 הוא הוכתר בתור זוכה פרס נובל לספרות – לאחר שלוש שנים בהן היה מועמד לפרס. היו שהרימו גבה על הזכיה – ביחוד מסיבות פוליטיות (ובינינו, היה אי פעם זוכה או זוכת נובל שלא היו טענות כלפיו? ע"ע אובמה) – אך הזכיה עברה ללא תקלות.

מה לי ולאיסלנד?

המצחיק הוא שאז דווקא לא היה כלום. בכלל לא ידעתי שאחי יתחתן תוך כמה שנים עם חברה נורבגית ושמאותו היום חיי יהיו שזורים (טוב, עם מעט פחות פאתוס), בעולם המיתוסים הסקנדינביים, עולמו של ת'ור, אודין ולוקי.

הכרתי את הלדור לכסנס, או יותר נכון – את כתיבתו, כאשר הייתי בת 22. עד אז הספרות המתורדמת שקראתי הייתה אך ורק מאנגלית. זה היה (הו, הנוסטלגיה) כאשר התחלתי את שנתי הראשונה בתואר. התחושה מסביב הייתה של לחץ (תתפלאו – גם בלימודי ספרות יש לחץ כלשהו – ומדובר בעומס קריאה. מבחינתי זה מיוחל, אבל לא כולם הסכימו איתי וגם היו כאלו שלא עמדו בעומס). רשימות קריאה "מכאן ועד להודעה חדשה", סטודנטים מסתובבים עם כרך של דולי סיטי ביד ומפספסים את השורות החשובות.

לא השתתפתי במהומה הזו. את דולי סיטי קראתי, נכון, וכן את כל שאר הספרים ברשימה. אבל היה לי זמן – ועשיתי כך שיהיה לי זמן, לקרוא ספרים נוספים. קראתי בספר באחת ההפסקות, צוחקת לעצמי (זה בעצם הדבר שאני הכי אוהבת לעשות), בעוד אחד ממכרי מהחוג התפרץ, מופתע, לתוך בועת הקריאה שלי בהכרזה – "מה, יש לך זמן למשהו שהוא לא דוסטויבסקי?"

לספרו של לכסנס "גם הדג ישיר",התחברתי מיד. הרעיון כל כך קסם לי – חיים על פני מזח, סבך דיג אשר יחד עם סבתך מנהל בית הארחה אשר בו מתאכסנים דיירי קבע ותיירים, ובתוך כל זה אתה צריך למצוא לעצמך את הדרך. יש הומור דק ומדויק שלכסנס הצליח לזקק והוא משתמש בו בספר הזה (יותר מאשר בספרו "תחנת האטום", לדוגמה). הוא מצליח לתפוס את האיכויות של ילד-בן-17, את הרגישות של בן בלי הורים (אבל כן עם דמויות אוהבות ותומכות), ויותר מכך – הוא מצליח לספר בלי להשתפך – לזה אני קוראת דיוק. הוא הצליח ליצור דמויות מאופקות אבל מרנינות. זה תמיד ההומור.

כשקראתי את לכסנס חשבתי על וונגוט, וכשאני חושבת על וונגוט אני תמיד מרוצה.

ויש עוד – כבר אמרתי?

אני רואה עתיד גדול בספרות הסקנדינבית. אולי המרחק משם לישראל איננו גדול כפי שנדמה לנו. אני משוועת לעוד טקסטים ירוקים (אני לא יודעת למה, אני תמיד מדמיינת אותם בירוק), טבולי ים ודגה ומשופעי היסטוריה עשירה - בלי עין רעה.

תגובות »

  • מאת מאור:

    יופי של אתר. נעים פה.
    אחלה כתיבה.
    אגב ספרות סקנדינבית: "חצי אח",לארס סובי כריסטנסן, 2008, נורווגיה.
    733 עמודים כמו כלום.

השאר את תגובתך!

הוסף את תגובתך, או טראקבק מאתרך. באפשרותך גם עקוב אחרי תגובות אלו דרך RSS.

תהיה נחמד. תהיה נקי. תשאר קשור לנושא. בלי ספאם.

באפשרותך להשתמש בתגיות:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>