הגיע הזמן לומר את זה. "האריה שאהב תות" הוא אחד מספרי הילדים הבעייתיים שיש. זה לא מונע ממנו להיות רב מכר וספר אהוב ביותר. מה מצאנו בספר הזה? מה מצאו הילדים?

האריה שאהב תות – למה ילדים אוהבים את הספר?

א. המצלול

המילה תּוּת חוזרת על עצמה עשרות פעמים במהלך הסיפור דל היריעה. לילדים קטנים קל יחסית להגות את המילה (יותר קל מ"אמא", פחות קל מ"אבא"). במקום חרוזים (שבקושי יש, ועם זה אין לי בעיה בכלל), בחרה הסופרת לסיים את השורות באותה מילה:תּוּת. "פעם אחת הלכו ילדים קטנים לטייל ביער ההוא, ולילדים ההם היה תות. כי במקום שבו הם גרו ושממנו לטיול יצאו היה תות. וכשהם יצאו לטיול, אמא שלהם שמה להם בתיק האוכל תות, כדי שאם פתאום יהיו רעבים, יוכלו לאכול תות. הרבה תות". פשוט, בסיסי, קל. יצירתי? לא יותר מדי, אבל אין הכרח ליצירתיות בשום מקום.

ב. הויזואליות
תות הוא יופי של פרי. לא סתם אנחנו מאמינים בכך – הוא משדר בריאות, חשק, מתיקות, חושניות, טעם. זהו פרי שאהוב גם על ילדים (אפילו אלו שאלרגיים אליו עדיין אוהבים אותו), וגם על הורים. חשבו על אותו הספר, רק שהכותרת שלו היתה "האריה שאהב חסה". לא בדיוק אותו דבר, הא? להורים קל להתחבר לחיבה לפרי האדום האדום הזה (וכנראה גם לחברות התרופות, שנותנות לסירופים לילדים טעם דמוי תות על מנת שהילדים ישתו אותו).

הוסיפו לכך את העמודים הפנימיים לכריכה, אשר מורכבים מטפט לבן שעליו הדפסים של ארטיק אדום, ביצת עין, תפוח, בננה, פסטה, במבה, גזר – כל מה שילדים מכירים ואוהבים. אוכל בסיסי ופשוט, אוכל ש"בריא" לנו. אגב, זה העמוד האהוב על אחיין שלי, שמשתמש בו כקרקע פוריה להצגת הידע הוורבלי ההולך וגדל שלו. והעמוד האחרון, שכל כולו תות גדול, מצויר בידו האמונה של דני קרמן (שאגב, איוריו לספר זה אינו פסגת יצירתו לדעתי: חלקם מפחידים או פשוט לא נעימים).

למה הורים אוהבים את הספר?

כי הבן של החברים אוהב, כי הבת של השכנים. כי זה מדבק, בדיוק כמו כל טרנד אחר. אה, ואיך שכחתי. כי כתבה אותו תרצה אתר. כן, אותה תרצה אתר, בתו של אלתרמן המהולל. היצירתיות חייבת לעבור במשפחה, לא? מסתבר שלא.

אחת ולתמיד, למה אני שונאת את הספר הזה כל כך, למה אני נכנסת בו באופן אישי? מה כל כך דחוף לי?

בדיוק בגלל שהוא רב מכר, בגלל שאבות ואמהות וסבתות קונות את הסיפור הזה, "שיהיה בבית, הרי שמעתי עליו כל כך הרבה". אבל מה יושב בבסיס של זה? קנאה? חוסר הבנה? לא.

בגלל שהוא ספר בעייתי, עם גוונים של טיפשות, אטימות וקונפורמיות מהצד הכי מכוער שלה. כי אם הסיפור עוד איכשהו נסבל עד סופו, בעמוד 20 אנחנו מגלים שהאריה בכלל לא אוהב תות (שזו זכותו המלאה, ואין לי טענות נגדו), ו…: "ומאז הוא אוכל רק מה שאמא שלו מכינה, ולא רוצה דברים שאין, ושרק לילדים אחרים יש. הוא אוכל ביצה ולחם וגבינה לבנה, והוא כבר לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש". חבר'ה, האמירה הזו, ואפילו היא לבדה, מהווה עילה מספקת בכדי לא להביא את הספר הזה לדפוס!

אני אחזור על הדברים, למקרה שמישהו לא איתי עדיין: "ולא רוצה דברים שאין" ו"ולא מתנהג כמו טיפש"– סליחה?! ומה רע בדיוק בלרצות דברים שאין? ומה בין טיפשות לבין הרצון, הכמיהה, התשוקה? תראו לאן האריה הגיע רק כי הוא בחר לרצות משהו שאין! הוא הגיע לגילוי של משהו חדש, אפילו על דרך האלימינציה. ועזבו אתכם ממטאפורות ומשלים. האם אנחנו רוצים שהילדים שלנו לא ירצו דברים שאין? דברים שאי-אפשר? האם זו חשיבה נכונה להקנות לילד, ש"זה לא הגיוני לחשוב ככה" ו"מה קרה לך, ילד?".

דמיינו לרגע את העולם שלנו אם אנשים לא היו רוצים את מה שאין. כנראה שהיינו ממשיכים לצייר על הקירות, אם בכלל היינו מגיעים לשם. כן, החשיבה של תרצה אתר היא חשיבה של עידן האבן. יש בה יסוד בעייתי, יש כאן אמונות חולות. לאחיין שלי אני מקריאה את הספר עם עריכה משלי, תוך כדי. אני פשוט ממציאה את הסוף שנראה לי מתאים יותר, וזה כל פעם סיום אחר. אני תמיד עושה את זה בספרים שאני לא מסכימה עם הטקסט שלהם. אני חושבת שחשוב מאוד שכהורים, אנשי משפחה, חינוך ובכלל – חשוב שנפעיל את המסננת הזו – עם מה אני מסכימה? אילו ספרים אני מקריאה לילדים שלי?

באופן כללי, אני לא חובבת של מסרים בספרות. עזבו אותי ממסרים – יש לך מסר? תדפיס אותו על סטיקר לאוטו או על חולצה. את הזרם הזה הוביל לואיס קרול, באחד הדיונים של אליס עם המלכה (תחת הכותרת: פרודיה, הומור ואיגיון).

אבל נניח ויש מסר בספר, שאני צריכה לבלוע איכשהו, אז בואו לפחות ננסה שהוא לא יסתור את כל מה שאנחנו מאמינים בו! המאה האחרונה עומדת בסימן של מימוש עצמי, חיפוש אחר ה"אני" ומיצוי הפוטנציאל הגלום בנו. גם עם הגישה הזו יש לא מעט בעיות (הפסיכולוגים יספרו על זה כאשר ילדינו יגדלו ואנחנו נשלם הון על הבירור הפנימי שלהם), אבל לדעתי הגישה הזו בלתי נמנעת, ועדיפה על תרבות ה"קאסטות" אשר סוגרת אנשים בתוך מעמד חברתי סוציו-אקונומי בלתי ניתן להזזה, או על אחרים, שבויים בתוך קונבנציות מחשבתיות.

אני מעדיפה לשלם לפסיכולוג בשביל הבן שלי כאשר הוא מתלבט האם להיות אסטרונאוט או מטפל באומנות, מאשר להנחיל לו שאם אבא שלו משורר, אז גם הוא צריך להיות.

עשו טררם די גדול מגילוי ה'כתבים הסודיים' של תרצה אתר, בתור בתו של אלתרמן ובתה של רחל מרכוס. כעת, הטטרם הזה מתעורר שוב, בצאתו של קובץ סיפורים פרי עטה (שגם הוא נמצא בעזבונה והמתין עשרים שנה לגילוי) בכתבה נהדרת של צליל אברהם שהתפרסמה היום במדור הספרות של ידיעות אחרונות, היא בודקת את שני הקטבים – יוצרת מוכשרת או אדם עצוב שלא הצליח לצאת מכסות אדרתו של אביה.

אני לא מכריזה מלחמה על תרצה אתר בשום אופן. קראתי רק מעט משיריה ולא עשיתי דוקטורט על ספרי הילדים שלה. אבל מה שאני רוצה להגיד, ונדמה לי שזה כבר די ברור, הוא ש"האריה אהב תות" אינו יצירת מופת ואינו ראוי לקומץ מהתשבוחות שהוא זכה להן. איך לא ראו את זה המוציאים לאור ב"ידיעות אחרונות", אני לא יודעת; יכול להיות שהשם שלה היה חלק מהרעיון להדפיסו, ויכול להיות שעורכי ספרי הילדים ראו והתעלמו, יכול להיות שאפילו לא שאלו אותם – בתור מהלך כלכלי גרידא. זה מה שאני מנסה לספר לעצמי. עם מהלכים כלכליים אני יכולה להסכים (אני כועסת וזועמת אבל אני יודעת שספרים הם לא רק רומנטיקה ואידיאולוגיות אם בכלל), אבל עם שגיאות של עורכים, פחות. ואולי זה הכל ביחד. אחרי הכל, תרצה אתר.

לסיום, אני רוצה להפנות אתכם לשורה בשיר מקסים של של סילברסטיין, אחד מהיוצרים החשובים לדעתי בספרות הילדים של המאה העשרים (אגב, לא הכל כל כך ורוד, ע"ע "העץ הנדיב"): הכל יכול לקרות, ילד, גם מה שאי אפשר. ("תקשיב לכל האל ת-, ילד", מאת של סילברסטיין, מתוך "בקצה מדרכת הרחוב", תרגם לעברית בצורה משגעת ונאמנה למקור בני הנדל, אדם מוציאים לאור, ת"א, 1985).

מה בין החיה הקטנטנה לבין היצר שלנו לאהבת ספרות ולגמיאת ספרים כאילו סגרו את המחר? קיראו על השילוב בין השניים בחנות הספרים "תולעת ספרים" אשר בכיכר רבין?

תולעת ספרים ומשפחת הפרפראים

'כינת הספרים' או 'דגיג כסף הסוכר' היו מוצאים את בחירתנו לכנות כ'תולעת ספרים' מישהו המתייחס אל כרכי הדפים המוזרים הללו בחרדת קודש, ולא סועד אותם בלהט, כבחירה מתמיהה ואירונית. אלו השניים הם דוגמאות לחרקים הניזונים מכריכות ודפי ספרים, יחד עם הפרפראים המוכרים כעשי ספרים. תולעת ספרים אנושית, לעומת זאת, אכילתה את הספר היא סימבולית בלבד.

אבל עצם גמיעת הדפים, הרדיפה אחר ספרים חדשים, הנטייה הכפייתית לאוספם, השמירה וההקפדה כאילו היו ילדים זכים – כל אלו נראים מן הצד דומים לאובססיה ולנטייתם הבלתי נשלטת של חרקי ספרים אמיתיים לנכס את הדפים לעצמם – ואולם בדרך פטאליסטית יותר.

רכונים ברצינות מוקפדת

בימי השבוע פרט ליום שבת, בין שמונה וחצי בבוקר לעשר בערב, ובשישי עד חמש אחר הצהריים, בכיכר רבין מספר 9 בתל אביב, לא תראו ככל הנראה אנשים בולסים ספרים בצורה מפורשת, אבל כן תמצאו אותם רכונים ברצינות מוקפדת כלפי הספרים, מחטטים בסקרנות בין האוספים ושקועים באחד מספרי התצוגה בין לגימת קפה לבין נשנושי עוגייה או קיש.

הפנטזיה של תולעי ספרים רבים מאיתנו המחברת בין ספרים לאוכל היא מזמן לא פנטזיה בחנות הספרים "תולעת ספרים" שבתל אביב. ובכל אופן, לא מאז ינואר 1984, כאשר המיזם קם והוציא שורשים ועלים.

חנות הספרים הוכיחה את הצלחתה עד שיכלה להרשות לעצמה להקים תחתיה הוצאת ספרים באותו שם, הפועלת מאז 1999 ומתרכזת בספרי פסיכואנליזה וביקורת תרבות.

בחנות הספרים עצמה המבקר הסקרן יוכל למצוא שפע של ספרי פסיכולוגיה, אדיכלות ועיצוב – שכן בשלושת אלו מתמחה החנות על פי הצהרתה מאז ימי הקמתה הראשונים.

תולעת ספרים - חנות וסיפור אהבה

מארבעה ספרים בעיצוב שהביאו יזמות החנות מיפן הרחוקה, כיום מתהדרת החנות בשלל רחב של ספרים מוקפדים הנבחרים בעין בוחנת בכנסי ספרים בינלאומיים שיוצאות אליהם היזמות האמביציוניות הרשנזון ויידוב.

יחד עם הספרים האלה יש היצע רחב של ספרים באנגלית, ספרי ילדים, ספרי שירה, עיון ופרוזה – כך שעל כוס קפה כל אחד כמעט ימצא את משאת נפשו מחכה לו בין הדפים. ואם הספרים מעוררים רעב של ממש בית הקפה מציע גם טוסטים, סלטים, מרקים ומנות משביעות נוספות. הכל בטוב טעם.

ההוצאה לאור "תולעת ספרים" תעניין בוודאי את הקהל הרחב כמו שהיא מעניינת אקדמאים, אנשי מקצוע ומשוגעים לפסיכולוגיה. קטלוג ההוצאה כולל כותרים מרתקים בעלי שם עולמי כמו "פרויד ומעבר לו" של מיטשל ובלאק; "ה'אני עור'" של אנזייה; "פסיכולוגיית העצמי וחקר רוח האדם" של קוהוט ועוד.

בואו נפנה אל המגדיר…

הגדרה ממוצעת של "תולעת ספרים" אומרת כך – תולעי ספרים הם לא חרק אחד, כי אם קבוצה של חרקים שמשותפת לה האהבה הבלתי נשלטת לבליסת וביעור ספרים ומסמכים אחרים.

אוהבי הספרים האנושיים המבקרים בחנות "תולעת ספרים" או מתכרבלים בביתם באינטימיות עם הספר האהוב עליהם, גם להם משותפת אותה אהבה גדולה – רחשי כבוד ייחודיים לספרים והוקרתם כחברים נאמנים, המספקים מזור בשעת יגון ומשב של יצירה והשראה בשעת אפלוליות הנפש.

בתמורה, מבטיחה תולעת הספרים האנושית, לשמור על ספרה מכל משמר ובהחלט לא לנגוס בו. אפילו אם דבק בו ריח המאפה מחנות הספרים המטריפה בכיכר רבין.

אולי יעניין אתכם לקרוא על…?

[פרוייקט הספר הראשון שלי - מיזם קריאה מקסים!]

[לימודי ספרות - מסלול הלימודים של אלו שלא יכולים בלי הסם המשכר הזה...]

[הלדור לכסנס - מה לי ולאיסלנד? נקודת מבט אישית]

[אתר בקבוק - הכל על ספרות]

ספרים משומשים הינם דרך חברתית ומודעת לסביבה של צריכת ספרות. קיראו את המדרך השלם על ספרים משומשים: איך לשים את הידיים עליהם, כמה הם עולים ולמה כדאי לשים לב כאשר קונים ספר משומש.

אני לא יודעת מאיפה אתם מגיעים. אולי מרחובות, אולי מביצרון, אולי מעין זיוון. אבל מה שאני כן יודעת, הוא שלא משנה איפה אתם נמצאים, גם אליכם הגיעו ספרים משומשים.

מה מגוון האפשרויות, או איך ניתן לשים עליהם את הידיים?

•    חנויות ספרים – קניית ספרים משומשים לצרכי לימוד והנאה – בין אם מדובר בחנויות בארץ או בחו"ל או בין אם מדובר בקניית ספרים באינטרנט.

•    מתנות מחברים – לתת או לקבל מחברים ספרים שאינם בשימוש, או שהם פשט חושבים שאתם חייבים לקרוא אותם.

•    להעביר הלאה בתוך המשפחה – אפשר תמיד להעביר לאחים הקטנים את הספרים שלכם: אם זה בני גורן במתמטיקה, או תקציר של אדיפוס המלך. כמו כן, מקובל כאשר אחד הילדים עוזב את הבית למקום משלו, הוא לוקח עימו את הספרים ששייכים לו (אלו שהוא עצמו קיבל במתנה).

•    השאלת ספרים – כאן כמובן נכנס העניין שהספר לא שלכם, אך אתם יכולים לקרוא בו או להחזיק בו בזמן קצר – בין אם שאלתם ספר מספריה או שאלתם אותו מחבר טוב (ואל תשכחו להחזיר! ככה מאבדים חברים).

אילו סוגי ספרים משומשים קיימים?

•    ספרי לימוד – מתמטיקה, אזרחות, היסטוריה, לימודי ספרות באוניברסיטה או בתיכון, תנ"ך, ועוד.

•    ספרים באנגלית - בין אם אלו ספרים עבור בוק ריפורט, ספרי קריאה או ספרי אמנות, המבחר של ספרים באנגלית הוא הגדול ביותר בעולם.

•    ספרי הדרכה – ספרי הדרכה לזוגיות, ללימודי רוחניות ורפואה עצמיים, פסיכולוגיה בגרוש או שניים וכן ספרים להצלחה בעסקים.

איפה קונים אותם?

כפי שציינתי, לכל עיר יש את חנות הספרים המשומשים שלה, ופעמים רבות יותר מאחת. אני מציעה לכם לקחת "אחר צהריים חיובי", ולצאת לסיור חנויות ספרים בעירכם. אתם עומדים לגלות דברים מופלאים…

טווח מחירים

ניתן למצוא מחירים של החל מ-5 שקלים לספר (אני קניתי את "תחנת האטום" של הלדור לכסנס במחיר הזה, וזהו ספר נפלא…). הספרים הזולים במחיריהם לא זולים במהותם. נכון, תוכלו למצוא שם גם את ספרי דניאל סטיל, אבל אני סומכת על שיקול הדעת שלכם.

את הזולים ביותר (כפי שאמרתי, מבחינת מחיר בלבד) תמצאו בדרך כלל בקדמת החנות, בקופסת קרטון דהויה, זמינה ללקוחות העוברים ושבים.

מכאן המחירים עולים בהדרגה: 20-40 ש"ח (הכל בסביבות, כן?) לספרי ילדים, 40-60 ש"ח לספר בעברית – בין אם הספר הוא ספרות מתורגמת או ספרות עברית.  50-120 ש"ח (לספרים נדירים יותר – תלוי בהוצאה וברמת הנדירות שלהם וכן באיכותם).

ספרים ישנים במיוחד תוכלו למצוא במחירים מצחיקים מצד אחד – בין אם מדובר ב-25 ש"ח לתרגום נדיר של שלום עליכם שנמכר מעיזבון של איש מבוגר, אבל במצב איום (פטרת, תולעים וכו' – כדאי לשים לב לזה!) ועד 4,000 שקל ל"תמול שלשום" של עגנון, בהוצאה ראשונה ושמורה היטב.

לא הספיק לכם? רוצים לקרוא על הנימה הנוסטלגית שיש לספרים משומשים? קיראו מידע נוסף על ספרים יד שניה.

בקבוק – על ספרות ועל הדברים הנפלאים הללו שאנחנו קוראים להם ספרים.