הגיע הזמן לומר את זה. "האריה שאהב תות" הוא אחד מספרי הילדים הבעייתיים שיש. זה לא מונע ממנו להיות רב מכר וספר אהוב ביותר. מה מצאנו בספר הזה? מה מצאו הילדים?

האריה שאהב תות – למה ילדים אוהבים את הספר?

א. המצלול

המילה תּוּת חוזרת על עצמה עשרות פעמים במהלך הסיפור דל היריעה. לילדים קטנים קל יחסית להגות את המילה (יותר קל מ"אמא", פחות קל מ"אבא"). במקום חרוזים (שבקושי יש, ועם זה אין לי בעיה בכלל), בחרה הסופרת לסיים את השורות באותה מילה:תּוּת. "פעם אחת הלכו ילדים קטנים לטייל ביער ההוא, ולילדים ההם היה תות. כי במקום שבו הם גרו ושממנו לטיול יצאו היה תות. וכשהם יצאו לטיול, אמא שלהם שמה להם בתיק האוכל תות, כדי שאם פתאום יהיו רעבים, יוכלו לאכול תות. הרבה תות". פשוט, בסיסי, קל. יצירתי? לא יותר מדי, אבל אין הכרח ליצירתיות בשום מקום.

ב. הויזואליות
תות הוא יופי של פרי. לא סתם אנחנו מאמינים בכך – הוא משדר בריאות, חשק, מתיקות, חושניות, טעם. זהו פרי שאהוב גם על ילדים (אפילו אלו שאלרגיים אליו עדיין אוהבים אותו), וגם על הורים. חשבו על אותו הספר, רק שהכותרת שלו היתה "האריה שאהב חסה". לא בדיוק אותו דבר, הא? להורים קל להתחבר לחיבה לפרי האדום האדום הזה (וכנראה גם לחברות התרופות, שנותנות לסירופים לילדים טעם דמוי תות על מנת שהילדים ישתו אותו).

הוסיפו לכך את העמודים הפנימיים לכריכה, אשר מורכבים מטפט לבן שעליו הדפסים של ארטיק אדום, ביצת עין, תפוח, בננה, פסטה, במבה, גזר – כל מה שילדים מכירים ואוהבים. אוכל בסיסי ופשוט, אוכל ש"בריא" לנו. אגב, זה העמוד האהוב על אחיין שלי, שמשתמש בו כקרקע פוריה להצגת הידע הוורבלי ההולך וגדל שלו. והעמוד האחרון, שכל כולו תות גדול, מצויר בידו האמונה של דני קרמן (שאגב, איוריו לספר זה אינו פסגת יצירתו לדעתי: חלקם מפחידים או פשוט לא נעימים).

למה הורים אוהבים את הספר?

כי הבן של החברים אוהב, כי הבת של השכנים. כי זה מדבק, בדיוק כמו כל טרנד אחר. אה, ואיך שכחתי. כי כתבה אותו תרצה אתר. כן, אותה תרצה אתר, בתו של אלתרמן המהולל. היצירתיות חייבת לעבור במשפחה, לא? מסתבר שלא.

אחת ולתמיד, למה אני שונאת את הספר הזה כל כך, למה אני נכנסת בו באופן אישי? מה כל כך דחוף לי?

בדיוק בגלל שהוא רב מכר, בגלל שאבות ואמהות וסבתות קונות את הסיפור הזה, "שיהיה בבית, הרי שמעתי עליו כל כך הרבה". אבל מה יושב בבסיס של זה? קנאה? חוסר הבנה? לא.

בגלל שהוא ספר בעייתי, עם גוונים של טיפשות, אטימות וקונפורמיות מהצד הכי מכוער שלה. כי אם הסיפור עוד איכשהו נסבל עד סופו, בעמוד 20 אנחנו מגלים שהאריה בכלל לא אוהב תות (שזו זכותו המלאה, ואין לי טענות נגדו), ו…: "ומאז הוא אוכל רק מה שאמא שלו מכינה, ולא רוצה דברים שאין, ושרק לילדים אחרים יש. הוא אוכל ביצה ולחם וגבינה לבנה, והוא כבר לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש". חבר'ה, האמירה הזו, ואפילו היא לבדה, מהווה עילה מספקת בכדי לא להביא את הספר הזה לדפוס!

אני אחזור על הדברים, למקרה שמישהו לא איתי עדיין: "ולא רוצה דברים שאין" ו"ולא מתנהג כמו טיפש"– סליחה?! ומה רע בדיוק בלרצות דברים שאין? ומה בין טיפשות לבין הרצון, הכמיהה, התשוקה? תראו לאן האריה הגיע רק כי הוא בחר לרצות משהו שאין! הוא הגיע לגילוי של משהו חדש, אפילו על דרך האלימינציה. ועזבו אתכם ממטאפורות ומשלים. האם אנחנו רוצים שהילדים שלנו לא ירצו דברים שאין? דברים שאי-אפשר? האם זו חשיבה נכונה להקנות לילד, ש"זה לא הגיוני לחשוב ככה" ו"מה קרה לך, ילד?".

דמיינו לרגע את העולם שלנו אם אנשים לא היו רוצים את מה שאין. כנראה שהיינו ממשיכים לצייר על הקירות, אם בכלל היינו מגיעים לשם. כן, החשיבה של תרצה אתר היא חשיבה של עידן האבן. יש בה יסוד בעייתי, יש כאן אמונות חולות. לאחיין שלי אני מקריאה את הספר עם עריכה משלי, תוך כדי. אני פשוט ממציאה את הסוף שנראה לי מתאים יותר, וזה כל פעם סיום אחר. אני תמיד עושה את זה בספרים שאני לא מסכימה עם הטקסט שלהם. אני חושבת שחשוב מאוד שכהורים, אנשי משפחה, חינוך ובכלל – חשוב שנפעיל את המסננת הזו – עם מה אני מסכימה? אילו ספרים אני מקריאה לילדים שלי?

באופן כללי, אני לא חובבת של מסרים בספרות. עזבו אותי ממסרים – יש לך מסר? תדפיס אותו על סטיקר לאוטו או על חולצה. את הזרם הזה הוביל לואיס קרול, באחד הדיונים של אליס עם המלכה (תחת הכותרת: פרודיה, הומור ואיגיון).

אבל נניח ויש מסר בספר, שאני צריכה לבלוע איכשהו, אז בואו לפחות ננסה שהוא לא יסתור את כל מה שאנחנו מאמינים בו! המאה האחרונה עומדת בסימן של מימוש עצמי, חיפוש אחר ה"אני" ומיצוי הפוטנציאל הגלום בנו. גם עם הגישה הזו יש לא מעט בעיות (הפסיכולוגים יספרו על זה כאשר ילדינו יגדלו ואנחנו נשלם הון על הבירור הפנימי שלהם), אבל לדעתי הגישה הזו בלתי נמנעת, ועדיפה על תרבות ה"קאסטות" אשר סוגרת אנשים בתוך מעמד חברתי סוציו-אקונומי בלתי ניתן להזזה, או על אחרים, שבויים בתוך קונבנציות מחשבתיות.

אני מעדיפה לשלם לפסיכולוג בשביל הבן שלי כאשר הוא מתלבט האם להיות אסטרונאוט או מטפל באומנות, מאשר להנחיל לו שאם אבא שלו משורר, אז גם הוא צריך להיות.

עשו טררם די גדול מגילוי ה'כתבים הסודיים' של תרצה אתר, בתור בתו של אלתרמן ובתה של רחל מרכוס. כעת, הטטרם הזה מתעורר שוב, בצאתו של קובץ סיפורים פרי עטה (שגם הוא נמצא בעזבונה והמתין עשרים שנה לגילוי) בכתבה נהדרת של צליל אברהם שהתפרסמה היום במדור הספרות של ידיעות אחרונות, היא בודקת את שני הקטבים – יוצרת מוכשרת או אדם עצוב שלא הצליח לצאת מכסות אדרתו של אביה.

אני לא מכריזה מלחמה על תרצה אתר בשום אופן. קראתי רק מעט משיריה ולא עשיתי דוקטורט על ספרי הילדים שלה. אבל מה שאני רוצה להגיד, ונדמה לי שזה כבר די ברור, הוא ש"האריה אהב תות" אינו יצירת מופת ואינו ראוי לקומץ מהתשבוחות שהוא זכה להן. איך לא ראו את זה המוציאים לאור ב"ידיעות אחרונות", אני לא יודעת; יכול להיות שהשם שלה היה חלק מהרעיון להדפיסו, ויכול להיות שעורכי ספרי הילדים ראו והתעלמו, יכול להיות שאפילו לא שאלו אותם – בתור מהלך כלכלי גרידא. זה מה שאני מנסה לספר לעצמי. עם מהלכים כלכליים אני יכולה להסכים (אני כועסת וזועמת אבל אני יודעת שספרים הם לא רק רומנטיקה ואידיאולוגיות אם בכלל), אבל עם שגיאות של עורכים, פחות. ואולי זה הכל ביחד. אחרי הכל, תרצה אתר.

לסיום, אני רוצה להפנות אתכם לשורה בשיר מקסים של של סילברסטיין, אחד מהיוצרים החשובים לדעתי בספרות הילדים של המאה העשרים (אגב, לא הכל כל כך ורוד, ע"ע "העץ הנדיב"): הכל יכול לקרות, ילד, גם מה שאי אפשר. ("תקשיב לכל האל ת-, ילד", מאת של סילברסטיין, מתוך "בקצה מדרכת הרחוב", תרגם לעברית בצורה משגעת ונאמנה למקור בני הנדל, אדם מוציאים לאור, ת"א, 1985).

מאחר ורובנו חיים ונושמים אינטרנט, לא ייפלא כי ספרי קריאה רבים אפשר למצוא למעשה עלי-רשת. לפניכם המדריך השלם המציע ספרים חינם אין כסף, לקריאה ברשת.

בין אם מדובר באתרים הכוללים הכוונות לרכישת ספרים או תיווך בין בעלי ספרים לאחרים ולקוראים המחפשים, ובין אם מדובר בפלטפורמות וירטואליות המכילות את הספרים עצמם במלואם, או לעיתים חלקים גדולים מהם, האינטרנט הפך לספרייה המגוונת החדשה – לא רק השכונתית או העירונית, כי אם הגלובלית. קיראו על ספרים באינטרנט.

אתרי האינטרנט מתווכים בין קוראי ספרים מכל העולם ומציעים ספרי קריאה בחינם בשפות רבות, כשבאופן טבעי המוכרת שבשפות התקשורת הרשתית והמוצרים שבה, גם החינמיים, היא עדיין השפה האנגלית.

הקורא הישראלי, שאם הוא באמת מגדיר את עצמו כאוהב-ספר, מוכרח להכיר על בוריו את פרויקט גוטנברג, אתר המציע קלאסיקות ספרותיות בשפע, בהיצע שבוודאי לא יבייש אף ספרייה פיזית, גם לא אקדמאית לצורך העניין.

פרויקט גוטנברג – א' ב' של התחום

אתר פרויקט גוטנברג, ששמו ניתן לו על שם ממציא הדפוס, מציע מגוון מדהים ומעורר השתאות של יצירות בחינם, מפורסמות יותר ומוכרות פחות, הכוללות את קלאסיקות קורותיו של הקלברי פין, טום סוייר או אף השטן של מארק טווין, מעלליו ולבטיו של רסקולניקוב יצירו של פיודור דוסטוייבסקי ומסעו האודסאי של יוליסס לג'יימס ג'ויס. http://www.gutenberg.org

התשובה הישראלית

אתר ישראלי שאוהבים לראות בו כמקבילה העברית לגוטנברג הוא כמובן אתר פרויקט בן יהודה, הקרוי על שמו של אליעזר בן יהודה מחיה השפה העברית. למרות שיש ממש באנלוגיה המתבקשת, בכל זאת עיקר עיקרו של האתר הוא דווקא יצירות קצרות כמו מסות, שירים ותרגומים של היוצרים, בעיקר אלו שיצרו שירה עברית במיטב הקאנון המסורתי, כשהספקטרום הרחב כולל את רחל המשוררת, חיים נחמן ביאליק, אברהם רגלסון, ובפרוזה – מנדלי מוכר ספרים, מרדכי זאב פיארברג, שלום עליכם ועוד. http://www.benyehuda.org

ספרים ורוח קשורים זה בזה, זו עובדה ידועה = ומסתבר שגם התעניינות רוחנית והעצמה אישית מביאים בעקיפין לשיתוף קהילתי בספרים בחינם – זה מה שקרה וקורה בהיווצרות והתפתחות פרויקט אגורה.

האתר שנולד כתוצר של השתתפות מייסדו בסמינר "יצירת ייעוד" בינלאומי וההשראה שהשתפות זו סיפקה, שהתבטאה באופן ההסתכלות על חיינו בעולם של משאבים וחומרים הנזרקים כפסולת בכל יום ויום.

זהו לוח עצום לשיתוף בחפצים משומשים, כשחלק ממפעילי האתר עובדים בו בהתנדבות וזוהי למעשה מהות הרוח שלו – חלוקת חפצים בלי שום תמורה, מלבד הרוחנית! האתר מציע בשל אופיו המגוון – פתוח לכל – ספרים בחינם מסוגים רבים, החל מספרי לימוד קונבנציונליים המשמשים ללימודים אקדמאיים, עבור בספרי לימוד לפנאי, כמו מוסיקה, תחביבים ואמנות, ועד לספרי עיון בתחומים נרחבים, ספרי היסטוריה, גיאוגרפיה, אספנות ועוד, וכמובן ספרות יפה. http://www.agora.co.il

אתר מעניין ברוח הספרים בחינם הוא אתר שאמנם לא מציע את היצירות עצמן כגוטנברג ובן-יהודה, אך הוא כולל רשימה די מכובדת של אתרים שונים ומגוונים שהם מציעים את השירות של ספרים אונליין וכאלה עם אפשרות נוחה להורדה – בין הקטגוריות אפשר למצוא מיתולוגיה ופילוסופיה, ציור ופיסול, ספרי קודש, הנדסה ואדריכלות, רפואה ותחומים רבים נוספים.

כהודעת הפתיחה שלו, האתר הוקם מתוך חזון – מחאה כנגד מחירי ספרי הלימוד הגבוהים בארץ. ואולם רוב רובם של הקישורים הוא לאתרים באנגלית ולא בעברית למשל. נסו את המדריך לחיפוש ספרים בחינם שהאתר מציע.

אופציה מעניינת נוספת להשיג ספרים בחינם ובצורה פיזית, בדומה לתיווך של אתר אגורה, היא באמצעות קהילות של גולשים המחליפים ספרים ביניהם – כלומר ספר בתמורה לספר.

מה שמרתק בקהילות כאלו הוא האפשרות להתוודע לספרים נדירים ממש שנאספים בעיקר על ידי אספנים או מכורים לדבר, כשאלה מאסו בהם ולכן רוצים להחליפם – ולכן השותף ב"סחר החליפין" הזה רק מרוויח – כי תוך כדי הוא נפטר מספר שכבר חסר משמעות עבורו אך יהווה פנינה עבור מישהו אחר. קיראו מידע נוסף על ספרים משומשים וכן על ספרים יד שניה.

קהילות כאלה פעמים רבות גם מנהלות מפגשי פורומים שבהם המשתתפים מחליפים בין הספרים ומציגים את מרכולותיהם. שווה לגלוש ולבדוק. בין הפורומים למסירת ספרים בחינם או החלפתם תמורת ספרים אחרים אפשר למצוא את סימניה, פיינד-א-בוק, קפה דה-מרקר ועוד.

אתם מוזמנים בחום להגיב ולתת לקוראים ולנו רעיונות נוספים!