תארו לכם בית ענק שרובו ככולו מבוכים ומיצגים של ערימות עיתונים כרוכים מן הרצפה ועד התקרה, פירמידות של רהיטים, טלוויזיות, מכשירי חשמל, מכונות כתיבה, כלי מוסיקה, נברשות, פנסים ונרות, מצבורי פסלונים אקלקטיים, כלי מטבח ישנים כחדשים, אריגים, בגדים, ספרים ועוד חפצים ממינים שונים ככל העולה בדמיונכם הפורה. כעת דמיינו את עצמכם חיים באותו בית, מהנדסים את דרככם בו, עיוורים.

מגדל של חפצים בניתי | עטיפת הספר: יח"צ

מאת: טלי קורל

כך התנהלו חייו של המספר, הומר קולייר, אחיו הבכור של לנגלי – ושניהם יחד, האחים קולייר, ברומן ההיסטורי של א.ל. דוקטורוב, ביצרו את עצמם כיראים מפני מגפה קטלנית, בביתם רחב-הידיים בשדרה החמישית בניו-יורק. ברומאן, כמו במציאות ההסטורית, חייהם של זוג האחים הפכו למיתוס עוד לפני מותם: בנים לשושלת מבוססת שגדלו לתמהונים שבחרו לחיות את חייהם בעוני מופגן ובחובות גבוהים כערימות העיתונים של לנגלי.

הומר קולייר – לפחות בן-דמותו ברומאן של דוקטורוב – הנדס את דרכו ביתר קלות מכפי שהיינו יכולים אנו, לו היינו במקומו. הומר היה מוסיקאי ובאמצעות המוסיקה וחושיו המחודדים הוא למד והכיר את העולם. הוא הרגיש צורות, חום, ואת מידת המוצקות של הדברים באוויר. הוא הכיר את דרכו בין מבוכי הבית לא פחות טוב מאחיו הרואה, וטוב בהרבה ממבקריהם הכושלים בחשיכה כתוצאה מהפסקת חשמל.

באמצעות רגישותו של הומר אנחנו מכירים לא רק את המרחב הביתי והעירוני של ניו-יורק בתחילת המאה העשרים, כי אם גם את פני ההולכים בה – המתחלפים וחופפים זה את זה באקלקטיות לא פחותה מזו של מצבור החפצים בבית המבוצר בשדרה החמישית. כדי להיטיב להכירם הומר  מלטף את פניהם, מתווה את צורתם ובשרניותם של הלחיים, האף, הסנטר, השפתיים ואת מרקמו ואורכו של השיער. תיאוריו הרגישים שלו מובנים לפתע כמילותיו של כל סופר שבאמצעותו אנו ממששים את מה שאינו ניתן למישוש, נוגעים ומריחים בשכלנו.

בביתם של האחים, בעיתונים שאוסף לנגלי, בשיחותיהם זה עם זה ובאינטראקציות הסמליות שלהם עם העולם החיצון, אנו עדים לכל מה שהפך את המאה העשרים למה שהיא – להיעלמותם של מנקי הרחובות הגורפים את צואת הסוסים, לרעשיו של צי המכוניות ושריקותיהם של שוטרים, לתנועות פוליטיות רדיקליות ומהפכנות נשית, לגילויי גזענות נגד שחורים, לעליית מוזיקת הג'ז, לסגידתם של האמריקנים לטבע עם התרחבות התעשייה, לגיטרות החשמליות ולרוק המודרני, למחאות הסטודנטים ולפרשת ווטרגייט, להתאבדות ההמונית בגו'נסטאון ולהתדרדרותה המוסרית של העיר ניו-יורק. ולשתי מלחמות העולם.

מוזיאון המאה

ביתם של האחים הופך למוזיאון המאה, ומשקף לנו את המציאות כפי שהיא, באמצעות הדברים שנכנסים פנימה בכורח, ובאמצעות אלו המתגלגלים אליו במקרה. מהנשפים האלטרנטיביים לחברה הגבוהה ובנות הזוג ה"רדיקליות" של לנגלי, דרך מכונית פורד מודל טי שרק בהמצאותה בחדר האוכל נחשף "טבעה המפלצתי" ועד לקורבנות המלחמות והזמן.

הופעת התגלמויותיה והשלכותיה של מלחמת העולם השנייה מוכיחה לבני אמצע המאה העשרים כי שמחתם עם סופה של המלחמה הראשונה היתה מופרזת ונאיבית. מצבם וגורלם של היהודים בגרמניה ובמזרח אירופה המסופר מפי אחיהם בארץ החופש נראו לאחים "מזעזעים כל כך שהתבקש כמעט לא להאמין להם".

פייב סנט

הפרויקט השאפתני של לנגלי קולייר, ליצור "מהדורה יומית אחת של עיתון שיהיה אפשר לקרוא בה מעתה ועד עולם", שבה יחלק את כל מעשי האדם לקטגוריות אבסולוטיות, תבניות אוניברסליות, ובתוך כך ימצא את הליבה האנושית – הוא שהעניק משמעות לחייו, שיצר בהם סדר, וכאוס בו בעת. בחזיונו ארג את 'העיתון היחיד לכל עת' – דיוקן חיינו עלי-אדמות שיימכר תמורת חמישה סנט.

החוט המקשר בין מעשיו של לנגלי ושהפיח בהם רציונליות הוא דרך הסתכלות פילוסופית, קטגורית, מכלילה, מרוחקת ונוקשה. המטאפיזיקה הטוטאלית נוסח לנגלי היא שמעגנת את הצברנות הכפייתית שמאבדת כל הגיון, ובוזקת בה הצדקה אבסולוטית. הכל לא משנה אבל לנגלי מנסה לקיים את הכל לנצח.

טירופו הגובר של לנגלי מאז שובו ממלחה"ע הראשונה מצביע על התסמונת הקולקטיבית שטבעו שתי המלחמות בחייליהן ובחברה כולה: הפיכתנו לפרנואידים ומפוחדים, מפוכחים מאוטופיות אך כושלים בסתירות של משמעות וחוסר משמעות. מלחמותינו תחמו אותנו למה שהננו: בני אדם המשועבדים לתיאוריות ולחפצים.

הומר ולנגלי / א.ל דוקטורוב
E. L. Doctorow
Homer & Langley
2009
תרגום לעברית מאנגלית- ניצה פלד, 2010
הוצאת סימנים, ידיעות אחרונות וספרי חמד

טלי קורל קוראת את "הילד שאהב לאכול ספרים" של אוליבר ג'פרס ושואלת למי הוא מיועד. טעים לה.

הילד שאהב לאכול ספרים / אוליבר ג'פרס

The incredible book eating boy

מאנגלית: תמי קרמר

2009, הוצאת כתר ספרים

אוליבר ג'פרס, מאייר אירי מוכשר ללא ספק, בשלושים ושלוש שנות חייו כבר הספיק לזכות בעולם להצלח אדירה. מה זה אדירה. הקוריקולום ויטה הצנוע שלו כולל קליינטים עלומים כמו אורנג' אנגלייה, סוני, סטארבאקס, טיימס האירי, הגארדיאן והטלגרף. הילד שאהב לאכול ספרים, ובשפת המקור – The incredible book eating boy, ספרו השלישי לילדים, יצא לאור באירלנד בשנת 2006 וזכה בפרס לספר הילדים הטוב ביותר של השנה. שנתיים מאוחר יותר ג'פרס נכלל ברשימת 'מאיירי הספרים החדשים הטובים ביותר' של מגזין טיימס.

כשאני אוחזת בספרו של ג'פרס בידיי, מדפדפת וקוראת בו, אני עוברת מעין תהליך – יש בי סקרנות כמובן, כלפי עלילה: משיכה, התעניינות והנאה. בדקות הקרובות מתרחשת ספיגה של הרעיון, הפשוט למדי: הסופר לועג באופן ברור, או בעצם משתמש בביקורת שהפכה כבר לנוסחה שבלונית במידת מה, לאותה אובססיה של אנשים לספרים ולנטייתם "לאכול" ו"לבלוע" אותם מבלי להבינם. ואז מתגבשת במהירות עוד השגה – זהו מסר למבוגרים, לא לילדים. בתור קוראת-עוברת-אורח בוגרת, אני שואלת את עצמי האם הסיפור הזה בכלל מיועד לילדים, או שהוא מיועד לאותם מבוגרים אליהם ג'פרס מכוון את ביקורתו. האיורים, לעומת זה – שכל כך קוסמים, מרתקים, ציניים ובעלי משמעויות כפולות או סימבוליות לעיניים שלנו, עיניים בוגרות שיכולות להבין מבין הקווים – עבור ילדים יכולים להראות קודרים, עמוסים ומבלבלים. אבל אז – אז עוברת בי תחושה משונה. והנה תוקפת אותי ההשגה הנוספת, או שיש לומר בימינו – השנקל נופל.

לצערי או לשמחתי לא גדלתי על הצבעים העזים הזועקים מספרי  דורה או המועדון של מיקי מאוס. צבעוניות האיורים של מיץ פטל אמנם אנרכית, אבל הציורים עצמם שמרניים למדי, ואין בהם, כמובן, שום תחושה מפוקסלת. הם טירוף של אצבעות אדם על הנייר, ולא על המקלדת. לא גדלתי על רקע האינטרנט כמובן מאליו ולא על שפע תוכניות ריאליטי. בילדותי הלא רחוקה הפורמט טרם הומצא כלל. גדלתי בצמוד לפתיחתו של ערוץ 6, הערוץ היחידי לילדים מלבד הערוץ הראשון שכלל שידורים עבורם -  כשהיום היצע ערוצי הילדים מתרחב בהתמדה.

מודל לגיטימי

אז פתאום אני מבינה, שרגע, אולי העיניים שלהם והמוח שלהם רגילים לאינטנסיביות הזאת, לעומס ועודף הגירויים, לאנימציה פרועה ולפונט מתחלף בכל עמוד. או פריים. לציניות ולרעיונות שפעם נחשבו תחומים בממלכת המבוגרים בלבד. ובכלל נראה עכשיו שאיוריו של ג'פרס לא מוגזמים כלל. מינימליסטיים אפילו. או-אז אני קולטת את היהירות שלי שבלנסות לכפות את הפסיכולוגיה שלי כילדה שגדלה כשהקשקושים הגסים על הפוגים נחשבו חתרניים ממש, על ילדים שבשבילם הפריצות והמסרים בשנקל הם מודל לגיטימי לכל דבר.

הצצה לספר באתר הסופר (לא למאכל)

ג'פרס מתאר בקווים ייחודיים, בשימוש בטכניקה של מדיה מעורבת, את הגרגרנות שלנו לתוצאות מיידיות. לאכול ספר ולהחכים ממנו כאן ועכשיו. לא אחר כך, לא עוד שנה, ובטח שלא עשר שנים. לא פלא שהילדים שלנו רוצים להיות מפורסמים ומצליחים ברגע אחד. מה איתנו? האם התיישבנו לרגע אחד על מנת לקרוא, לעכל, לחשוב, להרהר, לפני שהתחלנו לבלוס? לפני שמילאנו את הספריות והארונות שלנו במפלי ספרים שלא נקרא אפילו את מחציתם?  מי שטוב לו עם כאב הבטן לא מרגיש שמשהו לא בסדר. אנו מאביסים את גופנו בכל כך הרבה ידע עד שאנחנו לא מזהים את קריאות מצוקתו – שהוא בעומס וכבר הפסיק לעכל.

רק לטעום

אולי בימים כאלה, והנה הסנטימנטליות הערכית מתגנבת לה – ראוי באמת שיקראו הילדים מילה או שתיים – על טיבה של הקריאה עצמה. כן, על הדפים הכרוכים המוזרים הללו שלא באים מהטלוויזיה או מהמחשב. אז אולי הם עדיין לא מבינים מה זה אומר להגזים בצריכת ספרים מתוך התפארות בורגנית מתייהרת, ואין להם שמץ של מושג סגלגל למה לאכול יותר מידי ספרים יכול להיות מסוכן באמת. הרי זה בגדר מאורע קוסמי נדיר כמעט אם הם "אוכלים" ולו ספר אחד. אחרי שיקראו על הילד שאהב לאכול ספרים, מי יודע, אולי ירצו לנסות בעצמם. מילה אחת, רק לטעום.

מאת: טלי קורל

מהם בא-מת ספרים אלקטרוניים? מהו הספר האלקטרוני שכולם מדברים עליו? איך זה עובד ומה אתם חייבים לדעת? המדריך המלא!

ההפרדה: ספרים "פיזיים" וספרים אלקטרוניים

בתחום הקריאה הדיגיטלית החדשה – ומי יודע, שייתכן ובעתיד הלא-רחוק באמת תחליף את הקריאה הפיזית, ה"ארכאית" משהו שאנו מורגלים אליה – יש קודם כל להבחין בין שניים: האחד הוא התוכן אותו אנו קוראים, שהוא בעצם הקובץ הדיגיטלי בפלטפורמה ממוחשבת כלשהי, והאחר הוא הפלטפורמה עצמה, המכשיר החומרי ה"מאכלס" את הקבצים – הספר האלקטרוני.

קבצים דיגיטליים לקריאה עלי-רשת יש למכביר – הרי מי מאיתנו לא מכיר את שיתוף הספרים בויקיפדיה; את פרוייקט בן-יהודה לספרות עברית; את פרוייקט גוטנברג לספרות מתורגמת; את פא"ר – פרוייקט שיתוף באוצרות רוח של האוניברסיטה הפתוחה, בו נחשפים עשרות ספרי לימוד שעד כה היו נגישים רק בצורתם הנושנה (כספרים יקרים).

הפרוייקטים המפורסמים הללו, ועוד רבים אחרים שנועדו לקרב בינינו אוהבי הספרות והידע לבין התכנים ללא תיווכם של מוציאים לאור, חנויות ספרים, ספריות וחברות באקדמיות.

בעד ונגד – דיון סוער

אבל הספרים האלקטרוניים, אלה שמכילים בפוטנציה את קבצי הספרים, השירים והסיפורים, המסות ועבודות הלימוד, הם אלו שמעוררים עדיין דיון סוער והתלהבות לצד קרירות, שנים לאחר שהשיווק בהם החל – למרות שבארץ החלו בשיווק הרשמי רק בשנים האחרונות ממש.

הטענות מוכרות עד מאוד – אוהבי הספרים במתכונתם הקלאסית לא יכולים להתמודד בשום אופן עם המעבר למדיה דיגיטלית, לא יכולים להכיל ולהבין את המרת תחושת המגע הפיזית בספר ללחיצות כפתור וריחוק מנוכר מהטקסט (ולאוהבי המרקורים, הסימונים, ההערות והקיפולים זו בכלל צרה).

וזה עוד לפני שהזכרנו את הפרידה מריח הדפים החדשים ועוד לא הזכרנו את הפרידה מהאוסף הממלא את ליבנו גאווה של השמות הקאנוניים או הפשוט מרגשים על מדף הספרים המעוצב והמסודר, לפי אלף-בית, נושא, גודל או צבע. אכן, התהוותה של נוסטלגיה חדשה.

אך עם כל ההתרפקות וההתפרקות הנוסטלגית הזאת, יש לזכור את החיסכון העצום במשאבים ואפילו בכסף מהכיס האישי שלנו – כשאנו רוכשים ספרים פיזיים, אנחנו משלמים בממוצע על כל ספר לפחות 60 שקלים, בהתחשב במבצעים והנחות (הרי ספרים יקרים בהרבה).

בהנחה ולקוראים ה"כבדים" שבנו יש ספריות מפוארות של כ-200 ספרים (וזה עוד נתון צנוע ממש) אזי הוצאנו עליהם כ-12 אלף שקלים! גם אם נתחשב בספרי מתנה, עברו-במשפחה, ספרים בחינם ועוד, וממש נרד לסכום של 5000 שקלים, הרי זה עדיין סכום מגוחך ממש למול הסכום שנוציא בפועל על קריאה בספר אלקטרוני.

פרטים חשובים (וכן, קצת טכניים)

מחיריהם של ספרים אלקטרוניים בארץ, שנקראים גם קוראי ספרים אלקטרוניים, נע בין 1000 ל-2000 שקלים לערך, כשהמחיר הממוצע שסביר להתקל בו הוא 1400-1700 שקלים.

מבחינת הבטחות היצרנים, יתרונות המכשירים כבירים – משקלם מתנועע בין מאות בודדים של גרמים (בדר"כ 180-220), סוללה טעונה במצב מלא מאפשרת קריאה של עד אלפי עמודים, צגים בטכנולוגיית "נייר אלקטרוני" המדמים תחושה של קריאה מדף נייר, שאינם פולטים קרינה ולכן לא מעייפים את העיניים וגורמים לתופעות לוואי אחרות.

לצידם קיים ממשק הפעלה בסיסי, תמיכה בפורמטי-טקסט מרובים, אפשרות להאזנה למוסיקה וצפייה בתמונות, תוספות ששוויין מאות קלים כנרתיק נלווה וכרטיס זיכרון נוסף ונגישות לכבדי ראייה. וכמובן אחריות למשך שנה על ידי היבואן של המכשיר.

אך יתרון בולט וחשוב באמת, לפחות בשביל רבים, מעבר לחיסכון אישי או נוחות אישית, הוא היתרון האקולוגי – מדובר בחסכון עצום בנייר. הרי בכל ספר אלקטרוני אפשר לשמור אלפי קבצי ספרים דיגיטליים, כך ש"ספר" אחד הוא למעשה רבים.

יש שתי דרכים מרכזיות להעביר ספרים אל הספר האלקטרוני, כשאחת מהן היא עדיין הורדה בתשלום מאתרי האקדמיות או הוצאות הספרים או אתרים ייעודיים אחרים, אולם האחרת היא ההורדה בחינם מהאתרים שהוזכרו לעיל ועוד רבים אחרים (כמו eספרים או אתרים המציעים דמי מנוי בסיסיים תמורת הורדות מרובות).

האתרים הרשמיים ברשת כמו אלו שהוזכרו, מציעים ספרים בחינם באופן המעוגן בזכויות יוצרים – כמו למשל החוק שמותיר שימוש ביצירות כ-70 שנים לאחר מות היוצר, או הסכמים פרטיים עם היוצרים או משפחותיהן.

כמו כן, ישנם ספרים אלקטרוניים המשווקים בשיתוף עם הוצאות ספרים מוכרות או אתרים ייעודיים המציעים ספרים להורדה ללקוחותיהם. אלה גם אלה פועלים בהתאם לחוקי זכויות יוצרים.

רוצים לעזור לעולם, לפחות מבחינה אקולוגית? אולי תתעניינו ב… ספרים משומשים ספרים יד שניה ספרים באינטרנט או כתבו אלינו בתגובות על הזווית האישית שלכם!

אז מה אתם יודעים על צומת ספרים? מדובר ברשת חנויות ספרים אשר מפעילה גם חנות מקוונת. המותג הביא עימו קונטרה לא פשוטה עבור סטימצקי, שנראה ששלטה בכיפה עד אז.

ההצלחה

"צומת ספרים" הוקמה רשמית בשנת 2002, כמיזוג של שתי חברות קטנות יותר. לחנות מעל ל-90 סניפים, מדן ועד אילת, כאשר חנות הדגל שלה יושבת בתל אביב, בדיזינגוף סנטר. במקביל, החנות המקוונת מוכרת ספרים באינטרנט ובהצלחה לא מעטה.

החנות

בעוד בכל חנות רגילה תמצאו מוכר/ת, ערימות, מדפים וסולמות, חנות הדגל מסודרת בתור ספריה, עם פינות קריאה ומנורות קריאה ירוקות (נשבעת שהן תוצרת איקאה. בעצם לא נשבעת) שיחזירו אתכם לילדות שלא הייתה לכם באנגליה.

הבעיתיות

מכירים את המושג "ניגוד אינטרסים"? אהם. אז זה העניין: רשת החנויות המצליחה שייכת להוצאה זמורה ביתן (אנחנו נכנה אותם לעיתים זב"מ, אז אל תיבהלו). מדובר בבית הוצאה לאור מוצלח, שהביא לנו לא מעט כותרים חשובים: החל ב"מומו" של סדרת מרגנית ועד "אדון החצר".

אני אפשט לכם את זה: נגיד שאתם מייצרים גרביים (מכירים את הבית האדום בתל אביב? נגיד ששם). והחלטתם לפתוח חנות שמוכרת, איך לא, גרביים. אילו מוצרים תמקמו במרכז החנות, במקום הבולט ביותר? כן, בהחלט, עניתם נכון, את הגרביים שאתם סרגתם, ולא של החנויות המתחרות. זו התורה על רגע אחת.

העימות בין סטימצקי לצומת ספרים

למי שרוצה לקבל "על שתי רגליים" את מהות הדיון הבעייתי, הדיון שמעורר כל-כך הרבה תגובות, כדאי שתציצו כאן: עשיתי בשבילכם סדר בכמה כתבות חשובות, המעבירות את הדיון אל הקרקע.

המיזוג המאיים על עולם הספרות – כתבה ב- NRG

המלחמה בין רשתות הספרים – כתבה ב-NRG

סטימצקי משיבים מלחמה – כתבה ב-Ynet

ח"כ ניצן הורוביץ מקדם את "החוק הצרפתי" – כתבה ב-The Marker

גם אתם מוזמנים להוסיף את התגובות שלכם לעניין הכל כך לא פשוט הזה, כאן באתר.

נראה שהמלחמה בין צומת ספרים לסטימצקי רק הולכת ומחריפה. העימות הזה מספק הרבה "צהוב" לעולם הספרות בשנים האחרונות, וסביר להניח שרק ילך ויגדל.

ובמלחמה, כמו במלחמה, כל המטרות כשרות. רק חבל שהנפגעים העיקריים מכך הינם היוצרים שלנו, הנלחמים על כל שקל שההוצאות כן או לא מסכימות להפריש להם.

מחירי ספרים – כמה אמור לעלות ספר?

על העמדה הצרכנית-חברתית של מחירי הספרים אפשר להגיד עוד המון דברים, ואנחנו גם נגיד אותם. בינתיים נאמר רק שהרעיון של להוזיל ספרים, במקורו הוא נכון. לא כולנו יכולים להרשות לעצמנו ספר ב-88 ש"ח! כן, לא כולנו מרוויחים 400 שקל לשעה אחרי מס הכנסה.

מצד שני, הוזלה משמעותית מדי של ספרים גם היא טומנת בחובה מסר בעייתי, אולי בעייתי הרבה יותר: למה שספר יעלה כמו כוס קפה? לכאן נכנסת הפסיכולוגיה החברתית, שמביטה על שיווק כעל אקט פסיכולוגי.

דוגמה לכך הינה השאלה – מה המשמעות של מוצר (למשל ספר "תולדות האהבה" מאת ניקול קראוס) בעיני שתי עיניים שונות: פעם אחת כשהוא עולה 10 ש"ח, ופעם שניה כשהוא עולה 92 ש"ח. דווקא בגלל הניגודיות הזו, אני מציעה דרך ביניים: או כמו שאומרים, לא ברצפה ולא בתקרה.

לכם, הצרכנים, יש את היכולת להשפיע – אתם בוחרים כיצד, מתי כמה ומהיכן לקנות את הספרים שלכם. גם אם מי מאיתנו נמצא עמוק ב"ביצה" הספרותית, כדאי לצאת לרגע מהקופסה ולשאול – איך הייתי רואה את זה בתור צרכן?

הקמתה של צומת ספרים, על כל הבעייתיות שבה, העלתה לסדר היום מספר שאלות חשובות: התגמול שניתן לסופרים, רשימות רבי מכר (מטעם – כן או לא?), מה משמעותו של ספר במבצע, ועוד.

אנו מציעים לכם לשמור את היד על הדופק ועל המקלדת, ולהיות, בשתי מילים, צרכנים מודעים של ספרות.