ספרים משומשים הינם דרך חברתית ומודעת לסביבה של צריכת ספרות. קיראו את המדרך השלם על ספרים משומשים: איך לשים את הידיים עליהם, כמה הם עולים ולמה כדאי לשים לב כאשר קונים ספר משומש.

אני לא יודעת מאיפה אתם מגיעים. אולי מרחובות, אולי מביצרון, אולי מעין זיוון. אבל מה שאני כן יודעת, הוא שלא משנה איפה אתם נמצאים, גם אליכם הגיעו ספרים משומשים.

מה מגוון האפשרויות, או איך ניתן לשים עליהם את הידיים?

•    חנויות ספרים – קניית ספרים משומשים לצרכי לימוד והנאה – בין אם מדובר בחנויות בארץ או בחו"ל או בין אם מדובר בקניית ספרים באינטרנט.

•    מתנות מחברים – לתת או לקבל מחברים ספרים שאינם בשימוש, או שהם פשט חושבים שאתם חייבים לקרוא אותם.

•    להעביר הלאה בתוך המשפחה – אפשר תמיד להעביר לאחים הקטנים את הספרים שלכם: אם זה בני גורן במתמטיקה, או תקציר של אדיפוס המלך. כמו כן, מקובל כאשר אחד הילדים עוזב את הבית למקום משלו, הוא לוקח עימו את הספרים ששייכים לו (אלו שהוא עצמו קיבל במתנה).

•    השאלת ספרים – כאן כמובן נכנס העניין שהספר לא שלכם, אך אתם יכולים לקרוא בו או להחזיק בו בזמן קצר – בין אם שאלתם ספר מספריה או שאלתם אותו מחבר טוב (ואל תשכחו להחזיר! ככה מאבדים חברים).

אילו סוגי ספרים משומשים קיימים?

•    ספרי לימוד – מתמטיקה, אזרחות, היסטוריה, לימודי ספרות באוניברסיטה או בתיכון, תנ"ך, ועוד.

•    ספרים באנגלית - בין אם אלו ספרים עבור בוק ריפורט, ספרי קריאה או ספרי אמנות, המבחר של ספרים באנגלית הוא הגדול ביותר בעולם.

•    ספרי הדרכה – ספרי הדרכה לזוגיות, ללימודי רוחניות ורפואה עצמיים, פסיכולוגיה בגרוש או שניים וכן ספרים להצלחה בעסקים.

איפה קונים אותם?

כפי שציינתי, לכל עיר יש את חנות הספרים המשומשים שלה, ופעמים רבות יותר מאחת. אני מציעה לכם לקחת "אחר צהריים חיובי", ולצאת לסיור חנויות ספרים בעירכם. אתם עומדים לגלות דברים מופלאים…

טווח מחירים

ניתן למצוא מחירים של החל מ-5 שקלים לספר (אני קניתי את "תחנת האטום" של הלדור לכסנס במחיר הזה, וזהו ספר נפלא…). הספרים הזולים במחיריהם לא זולים במהותם. נכון, תוכלו למצוא שם גם את ספרי דניאל סטיל, אבל אני סומכת על שיקול הדעת שלכם.

את הזולים ביותר (כפי שאמרתי, מבחינת מחיר בלבד) תמצאו בדרך כלל בקדמת החנות, בקופסת קרטון דהויה, זמינה ללקוחות העוברים ושבים.

מכאן המחירים עולים בהדרגה: 20-40 ש"ח (הכל בסביבות, כן?) לספרי ילדים, 40-60 ש"ח לספר בעברית – בין אם הספר הוא ספרות מתורגמת או ספרות עברית.  50-120 ש"ח (לספרים נדירים יותר – תלוי בהוצאה וברמת הנדירות שלהם וכן באיכותם).

ספרים ישנים במיוחד תוכלו למצוא במחירים מצחיקים מצד אחד – בין אם מדובר ב-25 ש"ח לתרגום נדיר של שלום עליכם שנמכר מעיזבון של איש מבוגר, אבל במצב איום (פטרת, תולעים וכו' – כדאי לשים לב לזה!) ועד 4,000 שקל ל"תמול שלשום" של עגנון, בהוצאה ראשונה ושמורה היטב.

לא הספיק לכם? רוצים לקרוא על הנימה הנוסטלגית שיש לספרים משומשים? קיראו מידע נוסף על ספרים יד שניה.

בקבוק – על ספרות ועל הדברים הנפלאים הללו שאנחנו קוראים להם ספרים.

הלדור לכסנס הוא הסופר האיסלנדי הראשון שהכרתי. ויש עוד, חבר'ה, יש עוד. הארצות הנורדיות הביאו לנו מטען רב, חוץ מויקינגים, אסדות נפט ודגים. קראו כאן סקירה קצרה ומשעשעת אודותיו.

טיפה ביוגרפיה

הסופר הלדור לכסנס (Halldór Laxness, 1902-1998) נולד ברייקיאוויק, איסלנד. בניגוד לעיסוק החוזר שלו בנושא הדגה הצפונית, אביו עסק בחקלאות. הלדור עצמו עזב את עיר מחצבתו והחל להסתובב באירופה, כמו לא אחת מהדמויות עליהן כותב. הוא כתב לאורך כל שנות חייו (במהלכן התגורר באירופה פלוס גיחה לארצות הברית).
בשנת 1955 הוא הוכתר בתור זוכה פרס נובל לספרות – לאחר שלוש שנים בהן היה מועמד לפרס. היו שהרימו גבה על הזכיה – ביחוד מסיבות פוליטיות (ובינינו, היה אי פעם זוכה או זוכת נובל שלא היו טענות כלפיו? ע"ע אובמה) – אך הזכיה עברה ללא תקלות.

מה לי ולאיסלנד?

המצחיק הוא שאז דווקא לא היה כלום. בכלל לא ידעתי שאחי יתחתן תוך כמה שנים עם חברה נורבגית ושמאותו היום חיי יהיו שזורים (טוב, עם מעט פחות פאתוס), בעולם המיתוסים הסקנדינביים, עולמו של ת'ור, אודין ולוקי.

הכרתי את הלדור לכסנס, או יותר נכון – את כתיבתו, כאשר הייתי בת 22. עד אז הספרות המתורדמת שקראתי הייתה אך ורק מאנגלית. זה היה (הו, הנוסטלגיה) כאשר התחלתי את שנתי הראשונה בתואר. התחושה מסביב הייתה של לחץ (תתפלאו – גם בלימודי ספרות יש לחץ כלשהו – ומדובר בעומס קריאה. מבחינתי זה מיוחל, אבל לא כולם הסכימו איתי וגם היו כאלו שלא עמדו בעומס). רשימות קריאה "מכאן ועד להודעה חדשה", סטודנטים מסתובבים עם כרך של דולי סיטי ביד ומפספסים את השורות החשובות.

לא השתתפתי במהומה הזו. את דולי סיטי קראתי, נכון, וכן את כל שאר הספרים ברשימה. אבל היה לי זמן – ועשיתי כך שיהיה לי זמן, לקרוא ספרים נוספים. קראתי בספר באחת ההפסקות, צוחקת לעצמי (זה בעצם הדבר שאני הכי אוהבת לעשות), בעוד אחד ממכרי מהחוג התפרץ, מופתע, לתוך בועת הקריאה שלי בהכרזה – "מה, יש לך זמן למשהו שהוא לא דוסטויבסקי?"

לספרו של לכסנס "גם הדג ישיר",התחברתי מיד. הרעיון כל כך קסם לי – חיים על פני מזח, סבך דיג אשר יחד עם סבתך מנהל בית הארחה אשר בו מתאכסנים דיירי קבע ותיירים, ובתוך כל זה אתה צריך למצוא לעצמך את הדרך. יש הומור דק ומדויק שלכסנס הצליח לזקק והוא משתמש בו בספר הזה (יותר מאשר בספרו "תחנת האטום", לדוגמה). הוא מצליח לתפוס את האיכויות של ילד-בן-17, את הרגישות של בן בלי הורים (אבל כן עם דמויות אוהבות ותומכות), ויותר מכך – הוא מצליח לספר בלי להשתפך – לזה אני קוראת דיוק. הוא הצליח ליצור דמויות מאופקות אבל מרנינות. זה תמיד ההומור.

כשקראתי את לכסנס חשבתי על וונגוט, וכשאני חושבת על וונגוט אני תמיד מרוצה.

ויש עוד – כבר אמרתי?

אני רואה עתיד גדול בספרות הסקנדינבית. אולי המרחק משם לישראל איננו גדול כפי שנדמה לנו. אני משוועת לעוד טקסטים ירוקים (אני לא יודעת למה, אני תמיד מדמיינת אותם בירוק), טבולי ים ודגה ומשופעי היסטוריה עשירה - בלי עין רעה.