כיצד הספר "שירה" מאת ש"י עגנון משך אותי לתוך רחובות העיר ירושלים ולמה, למרות שהוא היה ארוך ולא קל, נהניתי ממנו ומצאתי בו ערך מוסף.

מדובר ביצירתו האחרונה של ש"י עגנון, שפורסמה לראשונה לאחר מותו. אחרי קריאה ראשונה בספר אפשר כבר להבין מדוע דחה אותה לסוף…

כל הדמויות יחד יצרו עלילה שנראה, במחשבה ראשונה, שמטרתה "לעייף".

ליצור אי ודאות בקורא – אם מדובר במצב הבטחוני הרעוע של שנות החמישים בירושלים, אם חוסר הוודאות לגבי התקדמות באם ישנה בינו, מנפרד הרבסט (אדם נשוי ואב, חוקר מנהגי קבורה בימי הביזנט) לאחות ביה"ח, שירה.

לא סתם קראתי והתעוררתי פעמים אין סוף במהלך הקריאה. תחושה של חושך. חושך ואור, וחוזר חלילה.

חברתי הטובה, שירה, קרויה על שמה של הגיבורה (ואולי היא אינה הגיבורה? נקודה למחשבה). אני חושבת שאני יודעת מה לקנות לה ליום ההולדת. מדהים אותי איך שירה בעצמה עוד לא קראה מעולם את ספר מדהים שכזה – ספר שכל כולו כמו קורא לה: "Read Me"!

ממתי נוהגים בני אנוש להדפיס את הגיגיהם על נייר? קיראו על הדפסת הספר הראשון ועל הוצאות לאור בישראל ובחו"ל.

צעדים ראשונים

תעשיית הדפוס עברה מהפכות רבות החל מהמאה התשיעית בסין שבה הוצא לאור הספר הראשון בטכניקת הדפוס דאז – מגילה בודהיסטית בשם "סוטרת היהלום".

במאה החמש-עשרה יוהאן גוטנברג שידרג את שיטת הדפוס לכזו שמתמקדת בייצור אותיות מתכת ואופן הטבעתן על הנייר (כשהספר הראשון שהודפס בטכניקה זו היה התנ"ך בתרגום לטיני).

אחד הביטויים של מערכת הדפוס דאז היה כלי קיבול לפרופגנדות דתיות כהוצאת "אינדקס הספרים האסורים" על ידי הכנסייה הקתולית במאה השש-עשרה, והוצאות האנציקלופדיות הצרפתית, הבריטית והאמריקאית הגדולות במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה.

בהוצאות לאור תמיד נקשרה יוקרה בשל היותן תיווך בין הקהל המשכיל לבין מרב הידע האנושי, מה שלמצער העמיק הבדלי מעמדות -  משכילים ועשירים רכשו ביוקר מההוצאות הגדולות, כשההמונים נאלצו להסתפק בבידור שהודפס על נייר זול וצהוב (מקור המונח "צהובונים") או ברומנים שבלוניים שנמכרו בזול.

האגדה מספרת שבתחילת שנות השלושים של המאה העשרים, מוציא לאור אנגלי צעיר בשם אלן ליין חש מתוסכל מההיצע ה"ספרותי" שפוזר למכביר בתחנות הרכבת שבהן עבר, והחליט לתווך בין ספרות יפה לבין הקהל הרחב – מה שהוביל לייסוד הוצאת פינגווין המפורסמת בשנת 1935.

עד ליום זה הוצאה זו מפרסמת ספרות מתורגמת מן הקאנון הקלאסי וכן רבי מכר, במחירים השווים לכל כיס. בכך היא מהווה מתחרה רצינית להוצאות ספרים גדולות אחרות המשווקות את אותם ספרים וספרים אחרים במחירים "סטנדרטיים" הגבוהים בהרבה.

ואצלנו?

בישראל, ההוצאות לאור הראשונות התחילו את פועלן מתוך שאיפה ציונית מובהקת לחזק את התרבות והשפה העברית אך במקביל גם להציג לקהל הישראלי את הספרות היפה העולמית.

בין ההוצאות הראשונות ניתן למנות את הוצאת ספריית פועלים (1939), מחברות לספרות (1940), הקיבוץ המאוחד (1940), עם עובד (1942) וכתר (1958).

בהקשר הציוני אפשר לציין את ספריית פועלים שנוסדה כבית ההוצאה של תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, ואת הוצאת הקיבוץ המאוחד שהתמקדה בספרות ידיעת הארץ, בציונות ובסוציאליזם. ברוח המזכירה את כוונתו של ליין, הוצאת עם עובד נוסדה ביוזמת ברל כצנלסון ויועדה במוצהר לציבור הפועלים.

למול האידיאליזם העומד בשורשי מפעל ההוצאות לאור, נשאלת השאלה הטריוויאלית בתקופתנו לגבי עתידן של ההוצאות בדפוס.

כשהסצנה התרבותית שוקקת בלוגים, אתרים אישיים ופורטלים המספקים פלטפורמות להוצאה לאור עצמית במחירים סמליים, התחושה הרווחת היא שהיוצרים מבינינו כבר לא זקוקים לתיווך המודפס, המייצג איזשהו שריד לאליטיזם וסלקציה.

הוצאה לאור בעידן הרשת

מהי אפוא נחיצותה של ההוצאה לאור בצורתה הקלאסית והקונבנציונלית בעידן הרשת?

האתרים המציעים שירות הוצאה עצמית מדגישים כי "לא צריך להיות סופר או משורר" בכדי להוציא ספר – הצהרות שמעלות שאלות באשר לעתיד איכות התוכן הספרותי הישראלי.

ובעניין ההוצאה ברשת למול הדפוס – הוצאות לאור הבחינו בתחרות המסתמנת, והחלו ביוזמות לאיתור יצירות נבחרות ברשת על מנת לפרסמן בדפוס – מה שזימן התעניינות ושיתוף פעולה מלא מצד הכותבים, שכנראה עדיין רואים בהוצאת-דפוס בימה יוקרתית יותר.